לא יכולה יותר ללכת לבית ספר, זה מדכא אותי בטירוף. אני סובלת שם מכל רגע ולאף אחד שם לא אכפת ממני.

יש לי שם רק 3 חברים, אחד אני כבר מאבדת ואחד הוא סתם לצחוקים, רק חברה אחת שבאמת חברה.
ויש עוד כמה אנשים שאני לא סובלת והם חושבים שאני חברה שלהם ואני נחמדה מדי בשביל להגיד להם את זה אז אני מנסה להתרחק אבל אין לי לאן ללכת במקום אז אני צריכה להיאחז בהם ולסבול בשקט. אבל זאת לא הבעיה העיקרית.

הבית ספר פשוט מדכא אותי כל יום קצת יותר, אני לא באמת לומדת כי הכל זה דברים שאני כבר יודעת או שאני מבינה בדקה הראשונה של ההסבר ואז זה פשוט לחזור ולתרגל שוב ושוב דברים שאני כבר יודעת, ולמורים לא אכפת מכלום חוץ מהציונים ואם הגשתי את העבודה או לא. אי אפשר לדבר עם המחנכת שלי כי היא מטומטמת ואני לא סובלת אותה וליועצת אין באמת איך לעזור לי.
כולם פשוט מניחים שהכל בסדר אצלי כי הציונים שלי גבוהים וזה מה שחשוב.

ואני פשוט לא יכולה יותר ואני מאחרת מלא ויש לי כבר מלא חיסורים וההורים שלי כועסים ואני לא מצליחה לסבול את זה יותר, בא לי להסתגר בחדר עם הטלפון והמחשב והמיטה ולא לצאת משם.

אני כבר לא יודעת מה לעשות וההורים שלי עוד רוצים להעניש אותי ולהגביל אותי בעוד דברים.