החיים הם משחק. למה זה לא לגיטימי לפרוש?

אתה יכול לפרוש ממנו מתי שאתה רוצה... אבל אז אתה תפספס את המזל שיגיע לקראת סוף המשחק...

מסכימה עם זה

שואל השאלה:
לא שווה להישאר כל המשחק בגלל סיכוי קלוש שיהיה אז יותר מזל. כי גם אם יהיה מזל, המשחק יגמר בסוף, ואני לא אהנה מהמזל.

כי המטרה במשחקים זה לנצח.
ממש רצוי לשאוף לניצחון הזה שמתבטא באושר.
תמשיך לשחק, ואל תפרוש, כי יגיע היום שבו תגיע ותחווה את האושר ההוא.

למה זה לא לגיטימי לפרוש מהחיים?
התשובה כי החיים הם לא משחק.
בתכלס מה זה משנה מה החיים? העיקר שיהיה לך טוב והעיקר שאתה יודע מה אתה רוצה מעצמך.
אז למה לפרוש..?
תהנה מהחיים ואל תחשיב אותם כמשחק

שואל השאלה:
בסופו של דבר הכל זה משחק.
אין שום דבר מעבר לזה.

החיים הם לא משחק.
העניין הוא שזה ניסוי ואנחנו הבובות, וכשהחוט נופל..

תעשי יותר מאמצים לנצח

החיים ממש לא משחק

אני לא מסכים איתך שהחיים הם משחק.
אבל אוקיי נניח וכן, אתה רוצה להיות "לוזר"?
תהיה תחרותי, "תשחק". אל תפרוש

שואל השאלה:
כן, אני רוצה להיות לוזר.
אני פשוט לא רוצה להשתתף, תקרא לזה איך שאתה רוצה, גם אם זה יהפוך אותי ללוזר.

למה שלא תשתף אתה חלק מהמשק

מהמשחק*

שואל השאלה:
בסופו של דבר, רק אחד מנצח, מישהו פה חושב שזה יהיה הוא?

אתם יכולים לספר לעצמכם שכן, בפועל? כולנו מפסידים, פשוט יש כאלה שיותר בכבוד.

אף אחד לא מפסיד כל עוד הוא עושה את מה שהוא רוצה לעשות

לול no game no life (המבין יבין)
בכל מקרה, למה שלא תנצח את המשחק בחוקים של עצמו?

אנשים שוכחים את המתים מהר. אם החעים הם משחק אז אתה יכול לנצח ולהגיע להישגים ואושר ואתה יכול גם לפרוש, אבל אפחד לא יזכור אותך תישכח מהר ולא תגיע למטרה.

אתה תפספס את המזל שבהמשך..
וגם תפגע במשחק של אחרים, הם צריכים אותך בשביל להצליח.

שואל השאלה:
מעולה, על הדרך אני אספק נקמה לאנשים שפגעו במשחק שלי, על ידי זה שאני אפגע במשחק שלהם.

יש כאלה שמתייחסים לחיים שלהם כאילו זה משחק אבל זה לא נכון. החיים זה דבר מאוד רציני ואתה צריך לשמור עליהם.

כל משחק אפשר לפרוש ואחר כך להתחיל לשחק מהתחלה, שוב ושוב ושוב. אבל בחיים האמיתיים, אין הזדמנות שניה. ברגע שאתה פורש אין לך עוד שתי חיים לבזבז, יש רק הזדמנות אחת ואסור לך לוותר עליה

החיים הם כן משחק, לא יודעת אם של אלוהים בנו או של אנשים אחרים בנו.
מבחינתי זה מאוד לגיטימי, למה אני לא עושה את זה? אני לא רוצה להשאיר לבד את השחקנים האחרים שאני אוהבת, אפילו שחרא לי כל כך ואני סובלת ובטוחה שגם אתה.
בסופו של דבר רק אתה מחליט אם לפרוש או לא (אלא אם מישהו מחליט "להוציא אותך מהמשחק" על דעת עצמו, לא שיש לו הרבה דעת..).
הרגע הזה שעל סף פרישה, זה חרא, חרא גדול מאוד. אבל איכשהו תמיד אני בוחרת לא לפרוש...

אם אתה מעוניין תשלח לי הודעה בפרטי ואני אכתוב לך מסקנה אחת שהגעתי אליה פעם אחרי שחשבתי על כל הנושא הזה וזה מאוד הניח את דעתי. אני חושבת שזה יכול לעזור גם לך

אתה יכול לפרוש אבל לא תוכל לחזור לעולם.

החיים הם משחק מתמשך מהאדם הראשון עד לכל אחד מאיתנו
אפשר לפרוש ולהפסיק את המשחק שלנו לנצח
או להמשיך את המשחק שלנו עד לסוף העולם

אני בוחר באפשרות השנייה

שואל השאלה:
למה שאני ארצה לחזור?
גם אם הייתה לי אפשרות לחזור, ברור שלא הייתי חוזר. אף אחד לא היה חוזר.

אתה לא יכול לדעת מה יש אחרי המוות, זה יכול להיות טוב, וזה יכול להיות רע, ויכול להיות באמצע. אל המוות אתה תגיע בכל מקרה אז כדאי לך לנסות למצות את החיים פה כמה שאתה יכול, כי אם לא אתה עלול להצטער על זה אחר כך ולהבין כמה מתנות קיבלת ולא ניצלת אותם.

למשחק אתה יכול להיכנס שוב.. ולהתחיל מחדש.. או שיש לך כמה "לבבות" אבל החיים הם מתנה והם פה רק פעם אחת

אתה ממש אהבת את הנקודת הראייה הזאתי, זה נכון שהחיים הם משחק (אתה יכול לדמות אותם לאחד כזה) כי כל בחירה שלך משפיע עליך בכל מהלך המשחק.
וגם אתה יכול להנות מהמשחק או לסבול ממנו.
אבל אל תשכח שזה ד-י-מ-ו-י (ולא אני לא סותר את עצמי).
כלומר אתה מדמה את החיים למשחק על ידי הנקודת ראייה שלך.
וזה לא לגיטימי לפרוש מהחיים (משחק) כי כאשר שאתה פורש אתה לעולם לא תחזור לפה..
לא תהיה לך שום "הזדמנות שנייה" שום "החייאה" ושום דרך להחזיר את הזמן אחורה.
ובגלל זה, זה לא יהיה לגיטימי לפרוש מהחיים.
מקווה שעזרתי d:
(נ. ב גם אני אוהב לדמות את החיים למשחק אבל אני לא חושב שכידי לך לקחת את זה יותר מידי רציני כי זה יפריע לך להנות ממנו)

וואו איזה אנשים חלשים יש... כבר בגיל כזה אתה חושב על להתאבד?!
איך אתה חושב שאמא שלך תרגיש?! אגואיסט!

כי אתה מפספס את כל האקשן שקורה במשחק.
אמיתי? זאת הסיבה היחידה שלי שאני לא פורשת מהמשחק, בשביל האקשן, בשביל הסקרנות מה יקרה בהמשך המשחק.

שואל השאלה:
אמא שלי זרקה אותי והיא לא בקשר איתי.
לא אכפת לה.

אנונימי אם אתה אוהב לראות את החיים כמשחק אז הנה קח את דרך חדשה לראות אותו:
תנסה במשחק להשתמש במשאבים שקיימים לך ותנסה לחשוב על איך אתה מוצא מטרה חדשה וחותר אליה. מנסה לגרום לעצמך להרגיש טוב ולהנות מהם בזמן שאתה מחפש אקשן. וגם אולי אבא שלך יכול לעזור לך, אז עכשיו תנסה יותר להשקיע בלימודים (כי בשביל להיות טובים במשחק צריך ידע, ומקום טוב להשכלה זה בית ספר) וגם אם לאימא שלך לא איכפת ממך אז אני חושב שגם לך לא אמור להיות איכפת ממנה כי "יחס גורר יחס" תחשוב עליה כתקופה שעברת במשחק אבל היא נגמרה וכמו שאומרים "דלת אחת נסגרת דלת אחרת נפתחת" אז תנסה לקדם את עצמך לרמות חדשות ובכך אתה תוכל לחזור להנות מהמשחק.

כי אם תפרוש מהמשחק תהרוס אותו לאנשים אחרים...

איו לי ממש מה להוסיף...
זה הדיון הכי מעניין ומעורר השראה שקראתי בסטיפס
החיים מרגישים קצת כמו משחק
אבל אני רוצה להיות בו השחקנית הכי חזקה...
אני רוצה להסתכל "למשחק" בעיניים ולא לבכות עד כמה הוא קשה, עד כמה הוא מפיל אותך, הורס אותך, ושובר אותך עם דמעות שנראה לך שהם לא יגמרו.
לא מעניין אותי "לנצח"
מעניין אותי לעשות את מה שתמיד חלמתי לעשות

טוב אז אולי יש לי קצת מה להוסיף:)

לא כולם חייבים להפסיד, לא כולם חייבים לסבול אבל דיון נחמד ומעניין, אני אומרת שצריך להילחם עד הסוף, ולגבי מי שפגעו בך, עדיף לשחק נקי מאשר מלוכלך.