דרגו את הקטע ואם יש נק לשיפור תגידו :) ) העלתי לפה ממש מזמן אבל שיפצתי אותו קצת) *לא מדובר בבן זוג*

אני הולכת לי בטבע,
ומבינה הקיום שלי הוא רק שבריר קטן מרסיסי הזמן שזולגים מהר מדיי.
והחיים מטפטפים לי דרך העיניים.
והרגעים איתך עולים לי בפלאשבקים מרהיבים ובלתי נשכחים.
אני עומדת מול החלון ורואה אותך נכנס אליי אל תוך הנשמה.
איך שמילאת לי אותה כמו אוקיינוס בלי תחתית.
פתאום הלכת לבד.
ברחת מכולם.
השארת אותי
שבורה.
ריקה.
הכל מתערבב.
אי אפשר לשלב בין הכל.
האמון שלי נשבר.