מה מרגיש עובד השם ביחס להשם?

יראת רוממות. אהבה עזה ללא מיצרים. ביטחון והתרפקות.

ענת שלום !

לעובד השם יש תמיד למי לפנות, הוא לעולם לא לבד.
לא פחות חשוב, שיש תמיד למי להודות על הכל. עובד השם מייחס את רוב ההצלחה לקב"ה ולעצמו מעט ממנה וכך הוא יודע שתמיד יש לו מה לעשות בנוסף למה שעשה. בשעת הקושי הוא מתנחם בידיעה כי "הכל ממנו יתברך" והקב"ה גם אם מייסר את האדם. והיסורים מביאים לתיקון. (יסורים מלשון הסרה) דוד המלך ע"ה אמר "אשרי איש ייסרנו י-ה" משמע שהקב"ה מייסר אותנו כמו שהורה טוב שאוהב את ילדיו מחנך אותם בכדי שיוכלו ללכת בדרך הנכונה ולהיות עצמאים ומועילים לעצמם ולזולת.
לעובד השם אין רגעי יאוש כמו שאמר הרבי נחמן "אין יאוש כלל", ומי שיש לו יאוש, הוא מביאו על עצמו ומנגד פוגע בתקוה וביכולתו "לעלות" מנפילה. ושוב מדברי דוד המלך ע"ה "כי דיליתני ולא שמחת אוייבי לי".
כל טוב והצלחה.

שלום רב
אנו קרויים בנים וכן עבדים ביחס להקב"ה , מכיוון שהקב"ה אוהב אותנו ואנחנו אותו כמו יחסים שיש בין אבא לבניו, וגם "עבדים" כי אנו עבדים ביחס להקב"ה ומצווים לאהבו ולירא ממנו ולקיים את מצוותיו , כי התורה והקב"ה וישראל הינם אחד(קבלה).

תראי, בגדול זה דיי סובייקטיבי. אני נולדתי לעולם הזה ומהר מאוד לא ראיתי את עצמי חלק ויכלתי להיות מחוץ לבועה מנטלית ובתוך הבועה פיזית ולראות דברים אחרת. יש כאלה שמרגישים כמו שחלק תיארו מעליי ורק טוב להם בחיים -הכי טוב להם. אבל לצערינו הם חלק נורא קטן.
הדת בין היתר דוחפת את המאמין לחתירה למושלמות, ובה אינספור ציוויים ואיסורים לגבי -כל- אספקט בחיים, ורובם הגדול מאוד של האנשים -נכשלים- בהרבה מהציוויים, מה שיוצר אצל המון אנשים תסכול אינסופי ותחושת אשמה גוברת אל מול הבורא.
חלק מרגישים כלואים. כשהאל הוא מנהל הכלא. זה שלא נותן להם להרגיש חופשיים, זה שלא מתיר להם להתנהג ב-טבעיות- מבקש מהם ללכת נגד הטבע (ואוי, כמה שזה קשה) זה שגוזר עליהם לכבוש את כל היצרים (לכל יצר מדרגות שונות)
והם מודעים בכל רגע לכל הסבל שנגרם להם על ידו ומכאן ביטויים כגון ״טוב לו האדם שלא נולד משנולד״ ו ״עול מצוות״.
האמונה באל מתייחסת לעולם הזה בתור מסדרון, מעבר לעולם הבא. ובעצם כל מה שמשנה בעולם הזה הוא קיום מצוות וכל השאר תפל. תחשבי רגע מה אומרים לבן אדם שרע לו בחיים, שרוצה להתאבד. אחד שלא טוב לו בעולם הזה. כל מה שתגידי יסתור את האמונה שאומרת שלחיים האלה אין שום משמעות חוץ מעבודת השם.. אה ו.. ש.. התאבדות תוביל אותו למקום גרוע מן הגהינום.
מה שמביא אותנו לפחד. פחד אינסופי גם מהבלתי נודע ובמיוחד מה״נודע״ מי שלומד על העולם הבא מוצא תיאורים מזוויעים ומזעזעים, מצויירים לפרטי פרטים, על איך האל יראה לו סבל מהו. אפילו על הדברים הכי שוליים. (חם לך עם ציצית? -בגהינום חם יותר!) מסכת ההפחדות לא נגמרת לעולם והיא תלווה הרבה מ (אם לא את כל) המאמינים בכל רגע בחיים
והיא זאת שתניע אותו בהרבה מההחלטות בחיים.
יש עוד הרבה אבל קצרה היריעה מלהכיל.. אשאיר לסוף את:..
״הוויתור העצמי״ כשאתה באמת מאמין שיש מישהו שמסדר את הכל מלמעלה נוצרת חלוקת אחריות מעניינת, הרבה פעמים המאמין מוצא את עצמו מוותר לעצמו כשנהיה קצת קשה. כי ״אני כבר עשיתי את שלי, השאר מאת השם״ ו ״אם השם רוצה שזה יקרה זה יקרה״ ומדובר בכל סוג של קושי. בחיי הנישואין, בעבודה, בהגשמה עצמית, לטיפשים גם בחציית הכביש, בחינוך הילדים, ואפילו (ואולי דווקא) בתהליכי חשיבה. כשקשה מפסיקים.
כתבתי לך תורה שלמה על רגל אחת בכמה דקות, אני מקווה שהצלחתי להעבירך מה שרציתי, מצורף גם קישור מעניין.
שבוע מצויין!

בין היתר, קשור..