רק מי שחכם ומבין עניין שיכנס...

סתם כולם יכולים לענות חחח, אז ככה מה יש בנו, בני האדם, שגורם לנו לרצות להרגיש רע (לפעמים גם כשרע לנו, לרצות להרגיש עוד יותר רע), ולרצות לרחם על עצמנו, ושירחמו עלינו,
גם כשהכל באמת פשוט, וידוע לנו שזה לא נכון, ושאנחנו יכולים לבחור בלהרגיש טוב?
למה היצר הפתטי הזה של הרחמים העצמיים טמון בנו...?
כיצד קורה שהמר (ההרגשה הרעה) הפך למתוק ברגע, וככה גם נעלם, ואח''כ מגיעה התפכחות שזה היה לא נכון, לא אמיתי...?
הייתי שמח לשמוע כמה תשובות ודעות אישיות
21 במרץ 2018, 17:37
רגשותרענפש    
תשובה אחת
בעיקרון אני לא חושבת שיש לזה סיבה מוצקת ומוכחת אבל כן יש לי דעה בנושא..

אני חושבת שזה בגלל שלפעמים אנחנו זקוקים לרחמים האלה של האחרים להרגשה הרעה הזאת ולזה שמעודדים אותה לפעמים אנחנו זקוקים ללהיות ילדים בני 3 שעדיין בוכים מכל משפט אני חושבת שזה חלק מאיתנו, מבני האדם. ההרגשה הזאת שמרגישים ההרגשה המוזרה הזאת הרעה הזאת היא חשובה לנו במינון בסופו של דבר... אני חושבת שמגיע לנו ולא מבחינה הרעה אלא מבחינה טובה שמגיע לנו שיהיה טיפה רע כדאי שנדע להעריך את הטוב וגם אם לא באמת רע ואפשק ל'נות את המצב בשניות לפעמים אנחנו פשוט נבחר לעצור שנייה לחכות במקום ולהרגיש טיפה לא טוב...

ואני חושבת שההרגשה הרעה עוברת כי בסופו של דבר כולנו מביניפ שאי אפשר להישאר באותה "תנוחה" כל הזמן ושצריך להתקדם אלא..
j
just another person guy's