פריקה תכתבו את דעתכם..

אני מבינה אותך..
באמת .זה פאקינג גיל קשה!
אין לך כוח לקום בבוקר וללכת ולסבול שוב ושוב ללא הפסקה
אין לך כוח לראות אף אחד יותר! לא את המשפחה שלך ולא את חברים שלך, שכרגע את בכלל לא בטוחה כמה חברים הם ..
את שואלת את עצמך כל יום מה עשית לא בסדר? למה כל זה מגיע לך? ויש פעמים לא מבוטלות בכלל שאת לרגע נופלת לזה ואומרת לעצמך שכן. את אשמה בהכל. מגיע לך. אבל יפה שלי. זה לא נכון ! כלום לא מגיע לך. את בן אדם מדהים! לא מנסה לפגוע באף אחד . נחמדה ככל האפשר. למה את חושבת שמגיע לך כל הסבל הזה? למה את נופלת לזה? את חושבת שיהיה יותר קל לחשוב ככה בשביל שתהיה סיבה לסבל שלך? אז זו לא הדרך!
אומנם את סובלת . קשה לך. כואב לך מאוד. נמאס לך לחיות ככה. את לא מבינה מה המטרה של זה.. כמה סבל בן אדם אחד יכול לשאת? ואז את מבינה שאת סובלת, אבל יש סיבה לכל דבר בעולם! גם אם את לא רואה את זה כרגע. זה מחשל אותך.. מכין אותך לחיים. ואם קיבלת את כל הבומים האלה בחיים , כנראה שיש לזה סיבה. הרי מי סובל בחיים? רק מי שמסוגל להתמודד עם זה ! נתנו לך תפקיד. לשרוד! להיות חזקה! אם נתנו לך את זה כנראה שמאמינים בך שאת מסוגלת לעמוד בזה. אז פאקינג תוכיחי את זה ! זה מה שישבור אותך? לא נראה לי... עברנו כל כך הרבה בחיים והתמודדת בצורה מושלמת. ועוברים הכל. רק צריך לדעת להמשיך הלאה. כרגע את משופשפת הרבה יותר מפעם ויודעת להתמודד עם הכל! . את תצליחי!!! . הכל יהיה בסדר אני בטוחה בזה.
מה דעתכם? נגע בכם?