חזרתי לבית ספר אחרי כמה זמן שלא הייתי.

אף אחד לא מבין שאני עדיין בדיכאון, ועכשיו הוא קשה מתמיד. החברית הטובות שלי שואלות למה לפעמים אני מבריזה באמצע היום או למה אני לא באה ואני אוצה שהן יבינו שאני לא מסוגלת ושאני עושה את ההכי טוב שאני יכולה. אבל היה להן קשה להבין כי הן לא עוברות את זה .. בן אדם יכול להבין דברים שעבר רק מה נקודת מבט שחו.. אני לא רוצה שיחשבו שזה מטומטם.. אם אני אגיד להן שהעמסתי על עצמי מספיק ליום אחד וזה למה לא באתי לשעה מסויימת הן לא יבינו לדעתי.. מה אומרים להגיד להן כשהן שואלות או לא?