אני תמיד צוחקת בצפירה..

גם אני צוחקת
פשוט אל תלכי רק לזה אין מה לעשות
אי אפשר לא לצחוק מזה

להתאפס על עצמך כי זה ילדותי וממש לא מכבד אין לי שום דבר אחר להציע לך,
בואי נודה בזה את לא באמת חשבת על השואה כשהייתה צפירה את לא באמת התעמקת במשעמות של הצפירה, וזה פשוט בושה

גם אני מהרלה שצוחקים... פשוט תנסי להשפיל מבט ורק לחייך או משהו כזה אם זה יעזור לך לא לצחוק

תנשכי את הלשון

אני מבינה אותך, זה צחוק מהמבוכה..
נסי לעצום עיניים ולהשפיל ראש, זה עוזר.

את ממש לא היחידה
זה בסדר גמור ולגיטימי זה שאת צוחקת בצפירה לא אומר עליך שאת לא מכבדת את היום הזה זו פשוט תגובה לא רצונית וזה קורה להמון אנשים.
פשוט תחשבי שאת לבד בחדר ותעצמי עיניים ואל תסתכלי על אף אחד. תחשבי על איזה משפט ותגידי אותו לעצמך בראש במהלך כל הצפירה וככה לא תחשבי על הצחוק

תעצמי עיניים

קחי אטמי אוזניים שמתחילה. הצפירה

נסי לעצור את הנשימה

נסי לצבוט את עצמך

שאת מרגישה שאת חייבת לצחוק תשתעלי

אל תהיי ליד חברות

תזמזמי שיר בראש

תחשבי על כל הנפגעים באמצע הערמות הענקיות של הגופות, הרזון וכאלה

תנשכי את השפתיים ותנסי לשלוט בעצמך

תסבירי לאנשים שאת צוחקת מתוך לחץ ומבוכה (כן, יש כזה דבר. צחוק לא קשור רק לשמחה!) ואם הם לא מוכנים לקבל את זה שיסתמו את האוזניים ויתפוצצו. ככה אני הייתי עושה.

תנסי להתרחק טיפה מהאזור, כמה שורות אחורה שלא תצחיקי עוד' אנשים ושלא חס וחלילה ניצולי שואה או קרובי משפחה שבאים אל הטקס יראו אותך ויפרשו לא נכון..

תרכיני את הראש ממש ותנשכי את השפתיים/לשון

תברחי לשירותים

זה באמת מצחיק כי זה חסר משמעות, זאת בושה שבטקסים אומרים עאלק קדיש ועאלק מזמורי תהילים אבל 90% מהאנשים שם בכלל לא שומרים שבת וכשרות זה הכי פשוט ונראה לכל שאין שום הגיון במעמד העלוב הזה. במקום לקיים מצוות ולשמור על מה שבאמת מאחד את העם שלנו הם רואים טלוויזיה כל יום ורודפים אחרי כסף וכבוד הכל הצגה.
בקשר לצפירה - אל תיהיי ילדותית. את לא בת חמש שכשאומרים לה קקי היא נקרעת מצחוק

אבל באמת הזוי לחלוטין, צריך לחשוב מה החללים והנספים בשואה שלנו באמת רוצים מאיתנו בעולם הזה כשהם כבר בגן עדן

תנשכי את השפתיים זה ממש מחזיק אותי תמיד לא לחייך וגם אם כן חייכתי אז לא רואים בגלל זה

אני לא יודעת עד כמה זה עוזר כי אף פעם לא ניסיתי את זה
אבל כמו שכולם אמרו, תנסי להסתכל למטה או אפילו בנוסף את יכולה גם לעצום עיניים,
את יכולה לחשוב על השואה ועל מה שהיהודים עברו

תעשי כמוני
אני פשוט צוחקת לפעמים בלי שום סיבה או ממבוכה
ביום הזכרון וביום השואה בזמן הצפירה אני מסתכלת על הנעליים שלי עוצמת עיניים נושמת עמוק ופשוט מרגיעה את עצמי ואם אני לא מתאפקת אני מקשיבה לצפירה ומדמיינת שזה סוג של שיר שמספר על השואה ומסביר לי עליה
ואם אני ממש לא מתאפקת אז אני מחייכת ומרקידה את הידיים או את האצבעות ברגליים שלא רואים אותן ואז אני משחררת ככה את הלחצים

אם את באמת לא רוצה לצחוק

אל תעמדי ליד חברות

כשאנשים נלחצים הם לפעמים צוחקים כדי להשתחרר מהמצב הלא נעים או עצוב. זה לא ילדותי ולא שום דבר. זו תגובה לא רצונית של הגוף למצבים לא נוחים כמו למשל יום השואה.
לדוגמה, אם תצפו בסרטונים של בני נוער שמתראיינים לחדשות לאחר שעברו school shooting, תראו שהם צוחקים קצת כי ככה הגוף שלהם מתמודד עם הדבר הנוראי שהם עברו

גם אני ככה ועוד הרבה אנשים שאני מכירה
ולגבי השאלה שלך.. אני אישית מסתכלת לרצפה או עוצמת עיניים ומנסה לחשוב על השואה. עם הזמן התגובה הזאת עוברת (לפחות בשבילי)

אז הפעם אל תצחקי

חח יואו סליחה..^