4 תשובות
שואל השאלה:
אני עושה איתו עבודות.
אז אני יכול פעם בשבוע שבוע וחצי להפגש לעשות עבודות.
ולפעמים אני רואה אותם.
אבל אני לא יודע איך להתחבר ממש.. לרמה שאני אוכל לדבר בחופשיות לגמרי. משהו בי עצור, תקוע.
אם יש תרגילים שאפשר לעשות כדי להתחבר אפילו לאדם אחד אני אשמח.
זה נדיר שאני מצליח יחסית לדבר יותר בחופשיות (ואז זה נהיה טיפה לעומק) עם אנשים.
אני עושה איתו עבודות.
אז אני יכול פעם בשבוע שבוע וחצי להפגש לעשות עבודות.
ולפעמים אני רואה אותם.
אבל אני לא יודע איך להתחבר ממש.. לרמה שאני אוכל לדבר בחופשיות לגמרי. משהו בי עצור, תקוע.
אם יש תרגילים שאפשר לעשות כדי להתחבר אפילו לאדם אחד אני אשמח.
זה נדיר שאני מצליח יחסית לדבר יותר בחופשיות (ואז זה נהיה טיפה לעומק) עם אנשים.
אנונימי
אתה צריך להיות רגוע יותר ובטוח יותר כשאתה איתם. תרגיש חופשי לדבר כמו שאתה מרגיש חופשי לחשוב, כלומר שזה יזרום לך. הם כולה בני אדם, כמוך, אין שום סיבה שתחשוש ממה שיגיבו או לא יגיבו.
אתה יכול לנסות להביע בקול את המחשבות שעוברות לך בצורה ספונטנית. אם אתה מרגיש תקוע ושלא עולות לך מחשבות אז שוב תנסה להרגע, לשבת בנינוחות, תאמר את הדברים בשביל עצמך, ותהייה בטוח שדבריך מספיק מעניינים, אז דבר בקול בביטחון ותביט להם בעיניים (לא מכירה אותך אבל באופן כללי)
אתה יכול לנסות להביע בקול את המחשבות שעוברות לך בצורה ספונטנית. אם אתה מרגיש תקוע ושלא עולות לך מחשבות אז שוב תנסה להרגע, לשבת בנינוחות, תאמר את הדברים בשביל עצמך, ותהייה בטוח שדבריך מספיק מעניינים, אז דבר בקול בביטחון ותביט להם בעיניים (לא מכירה אותך אבל באופן כללי)
שואל השאלה:
אני מנסה..
אני משתדל כמה שיותר להרגיש בנוח ולא להלחץ מזה שיש דממה או שלא הצלחתי עדיין להכנס לשיחה.
ואם אני יכול אני מסתכל בעיניים ואם אני רואה שזה יכול לפגוע במידת הנוחות שלי אני לא מסתכל בעיניחם כי אחרת ארגיש הרבה לחץ ואני באמת משתדל מצד אחד להיות נינוח כדי להיות מסוגל לדבר ולהשתלב ומצד שני להראות טיפה ביטחון כנראה.. קשה לי לשמור על קשר עיין זה מלחיץ אותי פשוט. אני משתדל להסתכל לכיוון הפנים פעם ב, למרות שזה מקשה עלי בשיחה.
ואני באמת לא יודע איך לטפל בתקיעות הזו שלי עם אנשים. אני פשוט ליטרלי מרגיש שאין לי מה לומר ואני לא מצליח לחשוב. אני מרגיש שהשיחה והאינטראקציה עם האנשים פשוט מתישה אותי ואני מאבד ריכוז. אני אפילו ממש מוריד את הקצב בגלל זה. לכן אני גם לא עוקב אחרי אנשים. הם הרבה יותר זריזים ממני ואני הופך לקשה קליטה.
בבית זה הפוך, אני דווקא משוחרר ואין לי שם את אותה תקיעות ואני מדבר חופשי עם כולם. אבל זה כי התאמנתי על זה וזה לא תמיד היה ככה.
מה שממש עזר זה כשהצבתי לעצמי מטרות קטנות של לומר מה קורה לאחותי. ואולי לדבר יותר עם אחיות שלי כי לפני זה לא הייתי מדבר אפילו בבית כי התביישתי.
ואז אחרי שזה נהיה קל התחלתי לעשות יותר ויותר שטויות ולמטוח את גבול הטימטום שלי חח ואז עשיתי דברים כל כך מטומטמים שהרגשתי יותר ויותר בנוח איתם. אז עכשיו אני מסוגל להתבדח בבית ולעקוב אחרי האינטראקציות ולהגיב לדברים בצורה נורמלית. (אלא אם מגיעים אנשים זרים הביתה)
עכשיו אני לא יכול להתחיל לעשות שטויות כאלה בחוץ עם אנשים זרים.
זאת אומרת. זה דיי מוזר לי, ואני לא מבין מה מותר ומה אסור. אני מרגיש שאני פוחד מנורמות חברתיות ואני כל הזמן פוחד לצאת לא נורמאלי.
אם אני לא מגיב ולא מבין מה קורה כי אני פשוט לא עוקב, ואז כולם צוחקים ואני לא מבין ממה אני מייד מאדים טיפה (ושוב בניסיון להיות נינוח אני מדחיק את זה ומנסה להתרכז שוב באנשים ולצאת מזה ולא להיות מובך מדי) אפילו שאולי זה לא בגללי אולי זה כן בדללי ואין לי מושג כי לא עקבתי.
ואני מנסה באמת לחייך (או לתת כל פידבק חיובי) כשמישהו צוחק איתי או מתבדח. אפילו שקשה לי לצחוק מבדיחות כשאני לא בבית כי אי אפשר לצחוק ברוגע כשמרגישים מטח מהסוג הזה.
יש משהו שאני יכןל לעשות כדי לקבל אפקט דומה למה שהיה לי בבית? ואני לא אומר במאה אחוז, לפחות טיפה.
אולי כמו משימות קטנות. כי "לנסות להרגיש נינוח" זה פשוט לא מספיק, אני צריך יותר מזה.
למשל אולי לסמן לעצמי אדם מטרה ופשוט לדבר איתו מלא ולעשות עליו את המשימות. ואחרי 100 משימות לעבור לעוד אדם... וככה איכשהו להתרגל לאנשים..?
יש רעיונות? אפילו דברים כלליים, אני כנראה אחשוב על דברים נוספים אם אקבל כיוון לאיך שזה צריך להיות.
ושוב פעם אציין שיש לי בעיה עם פחד ממוסכמות חברתיות אז בין היתר בגלל זה אני שואל כי אני פוחד שלעשות דברים מסויימים יוציא אותי לא בסדר איכשהו.
אני מנסה..
אני משתדל כמה שיותר להרגיש בנוח ולא להלחץ מזה שיש דממה או שלא הצלחתי עדיין להכנס לשיחה.
ואם אני יכול אני מסתכל בעיניים ואם אני רואה שזה יכול לפגוע במידת הנוחות שלי אני לא מסתכל בעיניחם כי אחרת ארגיש הרבה לחץ ואני באמת משתדל מצד אחד להיות נינוח כדי להיות מסוגל לדבר ולהשתלב ומצד שני להראות טיפה ביטחון כנראה.. קשה לי לשמור על קשר עיין זה מלחיץ אותי פשוט. אני משתדל להסתכל לכיוון הפנים פעם ב, למרות שזה מקשה עלי בשיחה.
ואני באמת לא יודע איך לטפל בתקיעות הזו שלי עם אנשים. אני פשוט ליטרלי מרגיש שאין לי מה לומר ואני לא מצליח לחשוב. אני מרגיש שהשיחה והאינטראקציה עם האנשים פשוט מתישה אותי ואני מאבד ריכוז. אני אפילו ממש מוריד את הקצב בגלל זה. לכן אני גם לא עוקב אחרי אנשים. הם הרבה יותר זריזים ממני ואני הופך לקשה קליטה.
בבית זה הפוך, אני דווקא משוחרר ואין לי שם את אותה תקיעות ואני מדבר חופשי עם כולם. אבל זה כי התאמנתי על זה וזה לא תמיד היה ככה.
מה שממש עזר זה כשהצבתי לעצמי מטרות קטנות של לומר מה קורה לאחותי. ואולי לדבר יותר עם אחיות שלי כי לפני זה לא הייתי מדבר אפילו בבית כי התביישתי.
ואז אחרי שזה נהיה קל התחלתי לעשות יותר ויותר שטויות ולמטוח את גבול הטימטום שלי חח ואז עשיתי דברים כל כך מטומטמים שהרגשתי יותר ויותר בנוח איתם. אז עכשיו אני מסוגל להתבדח בבית ולעקוב אחרי האינטראקציות ולהגיב לדברים בצורה נורמלית. (אלא אם מגיעים אנשים זרים הביתה)
עכשיו אני לא יכול להתחיל לעשות שטויות כאלה בחוץ עם אנשים זרים.
זאת אומרת. זה דיי מוזר לי, ואני לא מבין מה מותר ומה אסור. אני מרגיש שאני פוחד מנורמות חברתיות ואני כל הזמן פוחד לצאת לא נורמאלי.
אם אני לא מגיב ולא מבין מה קורה כי אני פשוט לא עוקב, ואז כולם צוחקים ואני לא מבין ממה אני מייד מאדים טיפה (ושוב בניסיון להיות נינוח אני מדחיק את זה ומנסה להתרכז שוב באנשים ולצאת מזה ולא להיות מובך מדי) אפילו שאולי זה לא בגללי אולי זה כן בדללי ואין לי מושג כי לא עקבתי.
ואני מנסה באמת לחייך (או לתת כל פידבק חיובי) כשמישהו צוחק איתי או מתבדח. אפילו שקשה לי לצחוק מבדיחות כשאני לא בבית כי אי אפשר לצחוק ברוגע כשמרגישים מטח מהסוג הזה.
יש משהו שאני יכןל לעשות כדי לקבל אפקט דומה למה שהיה לי בבית? ואני לא אומר במאה אחוז, לפחות טיפה.
אולי כמו משימות קטנות. כי "לנסות להרגיש נינוח" זה פשוט לא מספיק, אני צריך יותר מזה.
למשל אולי לסמן לעצמי אדם מטרה ופשוט לדבר איתו מלא ולעשות עליו את המשימות. ואחרי 100 משימות לעבור לעוד אדם... וככה איכשהו להתרגל לאנשים..?
יש רעיונות? אפילו דברים כלליים, אני כנראה אחשוב על דברים נוספים אם אקבל כיוון לאיך שזה צריך להיות.
ושוב פעם אציין שיש לי בעיה עם פחד ממוסכמות חברתיות אז בין היתר בגלל זה אני שואל כי אני פוחד שלעשות דברים מסויימים יוציא אותי לא בסדר איכשהו.
אנונימי
אתה אומר שבבית אתה מרגיש חופשי לדבר, זה כבר מראה שאתה מסוגל ויש לך היכולת לתקשר טוב עם אנשים. עם בני המשפחה אתה מן הסתם מרגיש יותר בנח, לכן אין לך מחסומים איתם.
הייתי מציעה אם כן שתנסה לשוחח עם אנשים שאתה יכול להרגיש בנח איתם ולא חושש מהתגובה שלהם, זה יכול להיות שכנים, ילדים קטנים יותר, חברים מסויימים. אחרי שתתרגל לשוחח איתם תלך לדבר עם אנשים שאתה קצת יותר חושש לדבר איתם, ההצלחה הקודמת תיתן לך ביטחון בשביל זה, וכן הלאה תתקדם.
תחשוב על זה שלא אכפת לך מהתגובה שלהם. אתה מדבר כרגע כי יש לך משימה כזו.
אתה אומר שעם אחותך אין לך בעיה לדבר, מה דעתך ללכת איתה לבילוי עם החברים שלך באיזשהי צורה אולי זה יכול לתת לך ביטחון.
השינוי כאן הדרגתי, זה לא קורה ביום אחד, אבל אתה יכול להשתנות מאוד מניסיון ולא לפחד יותר מאנשים, כי ההצלחה גוררת הצלחה.
הייתי מציעה אם כן שתנסה לשוחח עם אנשים שאתה יכול להרגיש בנח איתם ולא חושש מהתגובה שלהם, זה יכול להיות שכנים, ילדים קטנים יותר, חברים מסויימים. אחרי שתתרגל לשוחח איתם תלך לדבר עם אנשים שאתה קצת יותר חושש לדבר איתם, ההצלחה הקודמת תיתן לך ביטחון בשביל זה, וכן הלאה תתקדם.
תחשוב על זה שלא אכפת לך מהתגובה שלהם. אתה מדבר כרגע כי יש לך משימה כזו.
אתה אומר שעם אחותך אין לך בעיה לדבר, מה דעתך ללכת איתה לבילוי עם החברים שלך באיזשהי צורה אולי זה יכול לתת לך ביטחון.
השינוי כאן הדרגתי, זה לא קורה ביום אחד, אבל אתה יכול להשתנות מאוד מניסיון ולא לפחד יותר מאנשים, כי ההצלחה גוררת הצלחה.
באותו הנושא: