הפסקתי להיות אתאיסט

כל חיי גדלתי על תפיסת עולם צרה, אשר איננה יכולה ואינה רוצה לקבל את מה שמעבר.
שמעתי יותר על האמונה באלוהים, חקרתי, קראתי, טענות לפה וטענות לשם.
הביטחון שלי שהאמונה באלוהים היא טיפשית, עיוורת ומה לא, התפוגגה, עם הזמן. באמת אין העדפה לא להאמין מאשר להאמין. וגם אם דוחים את הטענות שבעד קיומו- זה לא אומר שהם טיפשיות ולא מנסות להתבסס על שכל.
בקיצור, לא רק שהבסיס שלי שגדלתי וחונכתי כל חיי התערער, אלא החלטתי להאמין לאחר מכן.
כאמור, הרגשתי אחרת. כמו ילד קטן אשר התבגר, ופתוח יותר להכרה בדברים שמעבר להשגתו המצומצמת, ובדברים יותר מופשטים.
לא רק מה שאני רואה הוא קיים, אלא זה פתח אותי להאמין בדברים שמעבר.
וכמובן, יותר מכל, באמונה באלוהים.

בקיצור, זה הסיפור שלי.

מאמינים אחרים, מה אתכם?