היום בביהס דיבר אב שכול על הבן שלו שנפל ב"צוק איתן" (כנסו!)

הגיע היום אב שכול ודיבר על הבן שלו שנפל במלחמה לפני 4 שנים.
הוא הראה לנו סרטונים שלו, דיבר על הדרך שלו בגולני ואפילו השמיע לנו את צלצול הטלפון שלו, שזה בעצם הבן שלו שמדבר וברקע יש שיר.
הוא אמר לנו שכמישהו נפטר, הדבר שהכי קשה לזכור זה את הקול.
כי הרי יש תמונות ויש גם סרטונים מאירועים שבהם רואים אותו וככה זוכרים את הפנים,
אבל בעצם קשה לזכור את הקול.
הבן שלו, עוז מנדלוביץ, הקליט הודעה לחבר שלו שברקע מתנגן שיר, ואבא שלו עופר שם את ההקלטה הזו כצלצול בטלפון.
באמצע ההרצאה הטלפון של עופר צלצל וכל מי שהיה באולם שמע את הקול של עוז.
הלב שלי כל כך כאב באותו רגע, אבל עופר חייך, כי הוא שמח לשמוע שוב את קול בנו.
יום הזיכרון נועד להזכיר לנו את כל מי שנפל במלחמות ודאג שאנחנו נישן בשקט בבית.
אבל בזמן שעוז זכרונו לברכה דאג לנו הוא הקריב את עצמו.
יום הזיכרון הוא יום אחד! רק יום אחד!
ולדעתי זה לא מספיק!
בצאת יום הזיכרון ישר חוגגים את העצמאות, וכל ההורים השכולים שרק הרגע בכו על בנם/בתם, צריכים לחגוג עם כולם, וזה כל כך לא פייר!
אני חושבת שצריך להזיז את יום העצמאות למועד אחר, ולהוסיף עוד יום ליום הזיכרון.
אני רק צריכה לדעת אם אתם חושבים שבאמת צריך להזיז את יום העצמאות והאם אני צודקת?
כי אם כן, אז אני אעשה הכל כדי שזה יקרה.