ידוע לי שדיכאון זה מחלה, אבל לפעמים אני מרגישה שאנשים שאני מכירה מזייפים אותו... למה לדעתכם הם עושים את זה?

מי שמזייף, חושב להנות מזה שיכול להתחמק ממטלות, מאחריות, מלעשות דברים שלא רוצה.

"ידוע לי שדיכאון זה מחלה"
לא מחלה וניתן לשינוי ע"י תזונה בריאה וכושר ותוספים מתאימים וכו

יכול להיות שהם לא מזייפים אותו אבל גם לא חולים בדיכאון, אולי יש להם פשוט תקופה קשה שגורמת להם להיות בדיכאון ואחרי כמה זמן זה משתפר

אולי הם לא מזייפים? אולי הם פשוט בדיכאון... שהוא לא דיכאון? - הסבר...

שימי לב שבשנים האחרונות הדיכאון *מאוד* פופולרי.
ומכאן שהמון השתנה וכל אחד מאמין לאיזה מאמר באינטרנט של "איך לדעת אם אתה דכאוני" ומכאן שמישהו יכול לחשוב שהוא דכאוני נגיד כי הוא מרגיש רגש "ביאוס" או "אכזבה" כאשר הוא מפספס את האוטובוס ואז מגיע מאוחר לבית ספר עם ראש נפול ואומר "עזבו.. אני בדיכאון היום".

אנשים לא תמיד קולטים שזה משהו הרבה יותר מסובך ורציני.
ומאחר ואנשים בטבעי אוהבים צומי - נחמה - רחמנות כלפיהם (לא כולם כמובן) אז זה נוח להם לקרוא מאמר ולומר "אה! ידעתי! זה בדיוק אני! אני דכאוני!"

השאלה הייתה על מי שמזייף- למה הוא עושה זאת?
ולא על מי שבאמת חולה.

^עדיין, הוא הסביר
תקראי שוב.

באמת זה אולי לא היה ממש ברור.. ערכתי את התגובה וניסיתי להסביר בצורה קצת יותר מובנת.

את יודעת שאני הייתי בדיכאון עמוק במצב גרוע שרק בא לך לקבור את עצמך ולמות ותמיד אמרו לי שאני מזייפת,זה רק הפחיד אותי מלשתף אנשים שבאמת יכולים לעזור כי אתה חושבת שישפטו אותך ויגידו לך שאת מזייפת וזה הדבר הכי גרוע שאפשר להגיד למישהו בדיכאון

יכול להיות שהם מזייפים את זה כדאי לקבל תשומת לב, אבל לא בטוח שהם מזייפים את זה, יכול להיות שהם מזייפים הפוך וזה גורם לך לחשוב ככה.