אני חושבת שיש לי הפרעת קשב לא מאובחנת. הגיוני שאני שמחה כי לא אבחנו אותי?

יש לי את כל הסימפטומים של הפרעת קשב.
קופצת מדבר לדבר ולא מסיימת מה שאני מתחילה
לא מקשיבה לדברים של מעניינים אותי (כאילו מקשיבה, אבל לא באמת)
שוכחת מה אמרו לי שנייה אחרי
כשהייתי יותר קטנה הייתי מאוד היפראקטיבית, ברמה כזו שהייתי רצה במקום ללכת. עכשיו אני פחות כזו.
אני הבן אדם הכי מבולגן שקיים
אני לא שמה לב לפרטים הקטנים
לפעמים יש לי מצב של מיקוד יתר
אני נלחצת בקלות

וגם הגיוני שזו באמת הפרעה כזו כי זה מלווה אותי כל החיים, ולא רק כשאני ממש עייפה או כשאני במצב רוח רע ויש לי הרבה שאלות שחייבות מענה (כמובן שעייפות ומצב רגשי מקשים עליי להתרכז).
אני גם נולדתי עם חבל טבור מסביב לצוואר במשך כמה שניות.
אז כן, יש לי איזו הפרעה קטנה...
ונחשו מה? אני אוהבת את זה! בחיים לא הייתי רוצה להיות אחרת.
אני פשוט שמחה מאוד להיות אני.