איך הקטע שכתבתי?

אף אחד לא יודע באמת מה קורה בתוכך.
כולם יודעים שאתה הראשון שיקום ויתנדב, כולם יודעים שאתה תתרום מעצמך לאחרים, כולם יודעים שאתה לא חושב על עצמך כשאחרים זקוקים לעזרה.
אתה אמרת שאתה מרגיש שמח כי אתה מצליח לעזור, כי אתה מצליח לתרום ממך גם שכמעט לא נשאר דבר.
אתה נותן חתיכה אחר חתיכה מתוך ליבך ואין מי שישלים לך את החתיכות בחזרה.
"למה אתה עושה את זה?" שמעת אותי שואלת אותך ועדיין לא הרמת את ראשך, ישבת מולי ונראית שבור ומתוסכל, אף פעם אף אחד לא ראה אותך בצורה כזאת.
"עושה את מה?" שאלת אותי והסתכלת על הרצפה.
"עוזר, תורם מעצמך כשאף אחד לא תורם לך בחזרה.." רק אז הרמת את הראש והסתכלת עלי, ראיתי שאתה בוכה, אבל אתה בוכה בשקט, בתקווה שאני לא אראה ולא אשאל על הבכי.
"ממה אתה בוכה?" שאלתי אותך וחיכיתי לתשובה שלך, תשובה שלא תפתיע אותי כי אני רואה מה עובר עלייך, אתה זקוק לאהבה.
אתה כאן בשביל כולם אבל אין פה אף אחד בשבילך.