מכירים את הילדים שלהם שכל היום אכפת להם רק מהציונים?

מכירה כאלה
מה לעשות שעד 18 זה מרכז החיים שלך

כן יש לי ילדה בכיתה שהיא מקבלת ציון מתחת ל95 ומתחילה לבכות.

לי אכפת מהציונים שלי בעיקר בגלל שאני פרפקציוניסטית.

אני אגיד לך את האמת?
כמעט לאף ילד לא אכפת מהציונים שלו אלא להורים שלו אכפת ואז הוא מפחד לאכזב אותם (בול אני).

^
כל כך מסכימה איתה

מה זה משנה מה אכפת להם? שכל אחד יעשה מה שטוב לעצמו. אני יכולה להעיד על עצמי שמאוד אכפת לי מהציונים ולא בשביל אף אחד אחר חוץ מעצמי ואני מאוד פרפקציוניסטית. זה לא אומר שאני לא מקבלת לפעמים 80 או אפילו 70 (הכי נמוך שלי) אבל הרוב 90+. בכל אופן הסיבה עבורי זה גם הפרפקציוניזם, אבל אני גם מרגישה טוב כשאני מצליחה וזה כיף להציב לעצמך מטרות ולהשיג אותם. אני מנסה לראות את כל האפשרויות ומה אני יכולה להרוויח ומה להפסיד. בשלב הזה של חיי אין לי כלום להפסיד מללמוד (כיתה יא) והרבה להפסיד מלא ללמוד. אני לא חושבת שציונים מעידים משהו על אדם חוץ מאולי רמת ההשקעה והרצינות וגם זה לא תמיד. בטקס מצטיינים העיקר דיברו איתנו כאילו אנחנו תורמים חברתית לאנשים רק בגלל הציונים וזה ממש עצבן אותי כי לא היה קשר. אני יודעת למה אני מכוונת בחיים. הלימודים זה בינתיים רק תוכנית גיבוי, אם יש לי תעודת בגרות מדעית טובה ותואר וכל זה, זה לפחות מבטיח לי חיים בינוניים זה לא אומר שאני באמת אעבוד במשהו בתחום. חוץ מזה אני בחופשים משתעממת. מה עדיף שאעשה? אתבטל כל היום כי הציונים לא כאלו עוזרים? אצא עם חברים, למרות שאני אוהבת את הלבד שלי והם משעממים אותי שלא לדבר על זה שאין לי בכלל כל כך הרבה? לימודים זה הדבר הכי טוב עבורי כרגע. אני קצת מרגישה שהתגובה שלך נובעת מקנאה, אחרת מה זה מעניין אותך במה אנשים אחרים מתרכזים בחיים שלהם?

מכירה, אני חושבת שזאת זכותו של כל אחד לעשות ולהתנהג איך שבא לו ואין לי זכות לשפוט. אבל עם זאת אותי זה די מרגיז אותי שכל מהות החיים של ילד היא הציונים צריך גם לדעת להשתחרר ולהנות ולקחת דברים יותר בקלות.. לכל אחד יש נפילות גם הילד הכי גאון יכול להיכשל