דברים שרק אנשים בעלי חרדה חברתית יבינו?

שאתה נכנס לכיתה באיחור וכל המבטים עליך

שמתי שאת עם אנשים את בטלפון כי את מתביישת כזה ואז נגמרת לך הסוללה ואין לך איפה להטעין-_-

כשיש פרוייקט שצריך להציג בכיתה.
כשאתה אפילו דואג מלהתקשר למישהו לברר משהו או לשאול מוכר בחנות שאלה.
לכתוב הודעה בקבוצה של הכיתה ולחטוף סינון קשה.
לרצות לערער על ציון במבחן אבל המחשבה לפנות למורה מערערת אותך.

כשאת באוטובוס ואת חושבת שכולם פאקינג מסתכלים עליך

שאת רוצה להגיד משהו ולא אומרת כי את מפחדת שיסתכלו עליך
לכתוב הודעה בקבוצה בוואטסאפ ולפחד שיסננו

שמתקשרים אליך ואתה מפחד לענות
לא לבוא לימי כיף כי אתה תבלוט מדי

לא לשלוח הודעה בקבוצה של הכיתה למרות שזה משהו דחוף

לפחד לדבר בפלאפון מול כולם

חחח פאק בגלל כול הדברים האלה שאמרתם אני מבינה שגם לי יש חרדה חברתית.. כי רוב הדברים שאמרתם זה בדיוק אני^

אנונימית יכול להיות שאצלך זה נובע מביישנות
השאלה היא אם את נמנעת מדברים או לא

לפחד לענות לטלפון
לחשוב כל הזמן על מה חושבים עליך
לחשוב שאם מישהו אמר משהו רע אז אולי זה עליכם בגלל החרדה החברתית, לחץ מזה שיפנו אליך ברחוב
לחשוב כל הזמן שמרכלים עליך
או שמה שאתה אומר הוא מטופש

אהה יכול להיות שזה באמת מביישנות כי אני באמת ביישנית. וואי ממש תודה שאמרתם כבר פחדתי שיש לי את זה. ואני נמנעת משלוח הודעות בקבוצה של הכיתה כי אני פוחדת שיסננו, אני כול הזמן פוחדת מה יחשבו עלי, אני פוחדת לדבר עם אנשים ולצאת פאדחנית ולפעמים גם מגמגמת טיפה ומתבלבלת במה שאני אומרת, ונגיד אם אני צריכה לדבר עם חברת אוטובוס (לשאול מתי האוטובוס יביא) או משהו כזה אז אני תמיד נמנעת מזה. אבל עם חברות שלי אני ממש לא ככה אז כנראה שזה מביישנות.
וכשהמצבים האלה קורים אני מרגישה לא נעים ומובכת. תודה שאמרתם חחח

לענות בסטיפס מאנונימי-אפילו שזה אתר אנונימי.

לכתוב משהו בוואטסאפ הכיתתי

או שזו רק אני?

-כשהמורה שלכם שונא אנשים ביישנים וחושב שהם סנובים והוא אמר את זה ואתם מרגישים כל כך כל כך לא בנוח לידו מאז ומרגישים שהןא מתעב אתכם ואם הייתנ לו אופציה להעיף אתכם מהכיתה הוא היה עושה אתזה
-להגיש עבודות מול כל הכיתה
-לא להיות מסוגל להגיד לאנשים לא
-לפחד לשנות משהו בעצמך מחשש שכולם יעירו לך
-להיות בלחץ משיחת טלפון עם ילדים מהכיתה
-להיות בשיחות עם היועצת והמורה כל הזמן כי הם בטוחים שמשהו לא בסדר בראש שלך כי אתה ביישן

להגיע למסיבה ולעשות ''אחורה פנה'' בכניסה.

שאנשים זה דבר מפחידואי אפשר איתם אבל גם אי אפשר בלעדיהם

כשאתה מפחד להביט לאנשים בעיניים
שקשה לך לאכול מול אנשים
שאתה פוחד מה יחשבו עליך
שאתה מעדיף להבריז מהשיעור מאשר לאחר ושכולם יסתכלו עליך
שאתה לא רוצה לצאת עם אנשים
שאתה הרבה בבית

ואוו טוב אז..
שאתם במפגש משפחתי ופתאום הנושא שיחה הוא עליך ואת מתחילה להאדים ולהרגיש חולשה ואנשים לא מבינים מה קורה לך.
_
שאת מסתובבת בקניון שהוא עמוס.
_
שאת מנסה כל כך לא לאחר לכיתה ולא כי את תלמידה טובה, אלא כי את לא רוצה שכל המבטים יופנו אלייך ואז הדרך לכיסא בכיתה בתור האחרון כל כך ארוך ומבייש.
_
לשבת במסעדה עמוסה אנשים ולאכול - אוף זה כל כך קשה.
_
להיות בעבודה ולתפקד כרגיל עד שיש לחץ של אנשים ואת נראת מנותקת מפוחדת ומוזרה.
_
לא ללכת למפגשים חברתיים בכלל וכתוצאה מזה להשאר פאקינג בגיל 19 בלי חברים.
_
להמנע מאירועים משפחתיים כי אין לך כוח לכל המבטים ולכל ההמוניות הזאת.
_
ללכת לראיון עבודה ולהזיע כמו מטורפת לפני, ולבטל מרוב לחץ ואז אמא שלך כל כךמאוכזבת וכועסת עליך ולא מבינה מה הבעיה שלך.
_
להיות בראיון עבודה ולדבר *אחד על אחד* תוך כדי שאת מתפללת שהסיוט יגמר כבר.
_
שמתקשרים אלייך ואת מזיעה כולה מצלצול מסכן של פלאפון.
_
להיות באוטובוס מפוצץ של אנשים ולרצות לרדת בתחנה לפני מרוב הפחד.
_
לשבת באוטובוס בכיסאות שזה כזה מול אנשים
תמיד אני נמנעת מזה ושאני כן יושבת כי אין מקום וחייב נסיעה של חמש דק' מתמשכת שעה.
_
לעבוד שמסתכלים עלי ואז אני עושה מלא טעויות למרות שאני עובדת מעולה.


בקיצור רק אנשים עם חרדה חברתית יבינו אותי, ההורים שלי כל כך קשה להם להבין את המצב עד שמישהו לא במצב הזה אף אחד לא יבין מה כל כך מפחיד באנשים. כמה זה גורם לי להזיע גם בשיא החורף להרגיש חלשה גם כשאת הכי בריאה ולהיות מנותקת לפעמים. ולהרגיש מוזרה ולא להבין מה לא בסדר בך, זה כל כך קשה להיות עם חרדה חברתית שכל העולם מוקף באנשים שמסתכלים בוחנים ומרכלים. סעמק

לגשת למועד ב' עם אנשים שאת לא מכירה