קטע ראשון שכתבתי. מה דעתכם? מה לשפר, להוסיף וכו'?

אני באמת אלכוהוליסט דפוק.
רק עכשיו קלטתי. אחרי פאקינג 3 שנים אתך.

אני מושיט יד לשולחן, לוקח את בקבוק הוודקה האחרונה וגומע הכל. עד הטיפה האחרונה.
מאז השיחה האחרונה אתך אני מוסיף להתמכר לטיפה המרה ושותה כדי לשכוח ממך ולהעלים לעזעזאל את כאב הראש שמפלח את גופי. אבל את רק מתגברת ואיתך גם הכאב.
אומרים שהגברים בוכים בלילה, אבל אני בוכה גם ביום. בשמש. ובשקט. בלי שאף אחד יראה, כי מה? הרי זה לא גברי לבכות. ואני לומד. לא יודע. לפחות מנסה לשכוח אותך.

כשהתפרצת אליי שוב למחשבות, יצאתי לשוטט ברחובות המעופשים של באר שבע. התהלכתי כסהרוהי. והתחלתי לעשן מלברו אדום בשרשרת. לא זוכר כמה. איבדתי את הספירה באמצע. פנס רחוב אחד כבוי בעתיקה הזכיר לי אותנו. את הזוגיות שהייתה לנו וכבתה. ובגללי. אני דפוק. דפוק. דפוק. אבדתי אותך ועכשיו אני מכה על חטאיי הארורים. אחרי שכבר תלשתי ממך כל טיפה של כאב.

את לא שומעת אותי אבל אני רוצה להתקשר אלייך. רוצה לשמוע את הקול היפה שלך מתנגן לי באוזן ולספר לך שכבר שבוע שלם אני מתעורר בבוקר כשאת לא לצידי ומתרגל לכך שיותר לא אשתה אותך עוד לפני שצחצחת שיניים. וזה קשה לי.

אני יודע שזה מאוחר מדי לבקש סליחה. אבל חייב לבקש ממך, תלכי ותפרסי כנפיים אהובה יפה.

*אוהב אותך כמו שלא אהבתי בחיי*