אנשים שמבינים באומנות דחוף

בשנת 1906, בעת שהותו בכפר הספרדי גוסול (gol), החל פיקאסו לנטוש בהדרגה את הסגנון הקרוי "התקופה הוורודה". עד שנת 1907 יצר פיקאסו שורה של רישומים וציורים בעלי סגנון "איברי". בחלק מעבודות אלו נטה פיקאסו לעיצוב צורות זוויתיות, כנראה בהשפעת האמנות האפריקאית. בעוד פיקאסו דחה כל חייו את הטענה כאילו הפיסול האפריקאי היווה מקור השפעה ישיר בעבודתו, וטען כי ראה את הפסלים האפריקאים רק אחרי ה'עלמות', בעת שביקר במוזיאון הטרוקדרו (trocadero) עם גיום אפולינר, הרי שעדויות אחרות שוללות טענה זו.במאמרו "מעבר לאקזוטיקה: פיקאסו ווארבורג" טוען קרלו גינזבורג כי לבד מהפיסול האיברי והאפריקאי הושפעה אמנותו של פיקאסו בתקופה זו מ"אמנות העת העתיקה במובן הרחב ביותר של המונח", כחלק ממגמה לערעור ולבדיקה מחודשת של אופן הייצוג האמנותי. כעדות הוא מביא את התעניינותו של פיקאסו בנושאים כגון פרופורציה, עיוותי צורה וקריקטורה.

שואל השאלה:
זה לא המניע אבל

אה חשבתי שדיברת על הרקע משום מה חחח, המניע חברתי אם אני לא טועה.

שואל השאלה:
ולמה הוא חברתי?

כי ביצירה הדמויות של הנשים נראות לא ריאליסטיות או אידיאליות. בנוסף המסר של היצירה - עירום אלים ואגריסיבי. היצירה הזאת עוררה סערה באותה התקופה מאחר שאנשים היו רגילים לראות ציורים שמדמים את הצורה האידיאלית ביותר של גוף האדם ופה, יש בדיוק את ההפך.