אני לא יודעת מה לעשות זה חונק אותי אני לא רוצה לחיות יותר

אני הכי מבינה את ההרגשה שלך ואני יודעת שתרגישי שאני אומרת לך סתם ושזה שטויות
אבל נשבעת לך שזה עובר
זה בגלל השגרה שלך כרגע בגלל האנשים שזה לא מתאים ולא טוב לך
אבל זה לא יישאר לך לנצח
את תתגייסי ותכירי אנשים חברים לחיים באמת בצבא את פוגשת אנשים מכל הסוגים ועושה חברים מדהימים
אחרי הצבא את תמצאי עבודה או שתלכי ללמוד
בקיצור השגרה שלך לא תישאר לנצח כמו שעכשיו
האנשים שאת מכירה וסדר היומיום שלך לא יישאר לנצח כמו שעכשיו
אז אל תאבדי תקווה

אני כל כך מבין אותך
כאילו ממש

זה הרגשה נוראית
אבל זה באמת באמת יהיה טוב. תאמיני לי. יש סיבות להשאר בעולם המוזר הזה.
בא לך לדבר על זה?

תרגעי תנסי להתחיל מההתחלה תקשיבי לא להתכונן ולא להיאחז בשגרה מסוימת זה ידפוק אותך כי את תרגישי עוד יותר רע תמשיכי בחיים ותבקשי מההורים שלך אבחון\ טיפול אני ביקשתי את זה כי עמדתי להתאבד ומסתבר שאני סובלת מאספרגר מבלי שידעתי והתחלתי לקבל טיפולים וזה סופר עזר.אני לא אומרת שיש לך אספרגר אבל אולי את סובלת מדיכאון ופסיכולוג אולי יעזור

אני ישלח לך תשובה שעניתי בשאלה אחרת... פשוט זה ממש מתאים לכאן.
אם בא לך לדבר איתי בפרטי אני באמת תמיד תמיד כאן :)

לפני יומיים עמדתי במרפסת של הישיבה, בקומה הכי למעלה
חשבתי ברצינות על לקפוץ.
כי פשוט נמאס לי מהחיים האלה.
חבר שלי אמר שהוא כבר לא מסוגל לעזור לי עם הדיכאון, ונשבר לו מזה. זה היה כל כך כואב
והתחלתי להרביץ לקיר עד שכל היד שלי הייתה מלאה בדם. הרגשתי כל כך חרא. והכי גרוע... הייתי לבד...
אף פעם לא הייתי כל כך לבד.

אז עליתי לקומה הכי למעלה, והלכתי למרפסת. השעה הייתה 2 בלילה, ואנשים עברו מידי פעם ברחוב. הסתכלתי עליהם.
את האמת? חלק בי רצה שמישהו מהם יסתכל פתאם למעלה, יבין מה אני רוצה לעשות, ויצעק "לא! אל תעשה את זה!"
אבל זה לא קרה.
אנשים פשוט עברו. ואני הרגשתי יותר ויותר גרוע. וטבעתי עמוק יותר ויותר במחשבות האלה.

ואז בא איזה אחד משיעור ב' (הייתי בשבו"ש בישיבת הכותל)
הוא לא חשב שאני רוצה להתאבד (נראה לי)
אבל הוא התחיל לדבר איתי.
סתם התחיל לדבר איתי.
כזה... על החיים, על הישיבה, על הכל. על זה שריטות שיש לו, ועל תחביבים ממש מוזרים שיש לו.
בקושי דיברתי על עצמי. אבל ראיתי שם חיים.
וראיתי בן אדם.
וזה פתאם חימם לי את הלב.
בלי שהוא אמר "התאבדות זה לא הפיתרון" או "הכל יהיה בסדר" או קלישאות כאלה. פשוט דיבר. על דברים הכי שטותיים שיש.

ואני לא ישקר, המשכתי להרגיש חרא. ממש חרא. אבל גם הצלחתי לזוז. ירדתי לחדר והלכתי לישון. 3 בלילה.
קמתי למחרת ב6 עם כאב ראש נוראי. היד שלי ממש כאבה מהאגרופים. ואז אחרי שעה שעתיים שישבתי במיטה וריחמתי על עצמי.
לקחתי את הmp, ושמעתי איזה שיעור תורה שהיה שם... משהו מהידברות. איכשהו הכל התאים לי... אבל ממש.
ובסוף השיעור החלטתי לעשות מדיטציה... לטיפול בדיכאון.
ואז מקלחת של מים קפואים. אבל ממש.
והחחלטתי שהגיע הזמן להפסיק לרחם על עצמי.
אני שמח שהחבר הזה השאיר אותי לבד, והתנהג איתי בצורה גועלית כזאת... כי זה גרם לי לקחת את עצמי בידיים, ולהבין שאני היחיד שיכול לעזור לעצמי.

טוב ממש חפרתי.
אבל שתביני שאף אחד פה לא יהיה מסוגל לעזור לך, אם את לא תרצי לקום ולעזור לעצמך...
והנה באה הקלישאה... אבל תאמיני לי שזה פשוט נכון.
מה שיש עכשיו זה הרגשה, וזה יעבור לך. מצפים לך דברים מדהימים בחיים האלה!!!! וואו! איזה כיף :)
(אנ כותב את זה בשיא הרצינות, אני מרגיש מדהים עכשיו)

גם אני במצב הזה
אין לי כל כך מה להגיד כי גם אני במצב שאני לא יודעת מה לעשות
אני ממש הדרדרתי בלימודים ובכללי ברגשות שלי ובמה שאני עוברת

פשוט תנסי לתקן דברים ותחשבי על הדברים שכן טובים לך כי תמיד יש ותהיי אופטימית
אני פשוט מנסה לחשוב על החלומות שלי ועל כמה באלי להגשים אותם ואני מנסה לחשוב איך אני עושה את זה ומתמקדת במה שאני אוהבת ולא יודעת חח אין לי ממש איך להסביר

ואם את אומרת שאין לך ממש סיבה לזה אז אני מציעה לך לחפש אותה ולהבין מאיפה זה מגיע כדי שתצליחי להתמודד עם זה כי את לא תרגישי ככה בלי סיבה