אני בדיכאון ויש לי הפרעות אכילה ואני מרגישה כאילו אני אכזבה למשפחה שלי

אל תזייפי כלום זה תהליך קשה אבל אפשרי יקח לך זמן ומאמץ אבל אץ יכולה לעשות את זה

תקשיבי,אל תעשי את זה בבום.
אני יודעת מה את עוברת אני מבינה שזה קשה אבל באמת את סתם מזיקה לעצמל ולסביבה שלך, גם אם את חושבת שלאך אחד לא אכפת ממך אני בטוחה שכן וזה הכל אבל הכל תלוי בך, צאי מהחדר תעלי לעצמך את המצב רוח ותזכרי שלאכול זה משהו לגיטימי שהגוף שלך זקוק לו, אם את רוצה להישאר בחיים ולא לגמור באנורקסיה אז זה השלב שאת אמורה להתעורר על עצמך לפני שיהיה מאוחר מידי
אל תענישי את עצמך ואת הגוף שלך, את סתם מתעללת בו..
את חזקה ואני מאמינה בך שאת מסוגלת לצאת מזה:)

טיפול, פסיכולוג

אם יש משהו שלמדתי מהדיכאון שלי זה שאי אפשר לרצות ממש ממש ממש ושזה יעבור. את יכולה ללכת לטיפולים פסיכולוגיים ודברים כאלה. אני גם חושב שאמא שלך צריכה לעזור לך. כשהיא אומרת את זה, זה מראה לך שהמשפחה נפגעת למרות שמה שפגוע באמת זאת את. תנסי לבקש ממנה תמיכה

נסי לעזור לעצמך, גם לעזור להורים שלך לעזור לך, את לא אכזבה , את יכולה לעשות את זה, צעד צעד

גם אני חוויתי את זה, וזה טוב שאת מודעת לזה עכשיו כי אני לא הייתי מודעת. זאת הזדמנות שלך לתקן את המצב ולחזור לחיים נורמליים ושמחים, אל תתני לאנורקסיה להשפיע לך על החיים, אני גם תמיד חשבתי שאף פעם לא אצא מזה וזה מיותר לנסות, אבל ברגע שנפלו אצלי כמה אסימונים והתחלתי להבין כמה דברים , כמו שלתת יד להרס עצמי זאת התאבדות ואני לא רוצה להיות מישהי כזאת שהורסת את עצמה, ואני רוצה יותר לחיות בשביל עצמי ולהיות מאושרת בחיים שלי ובזמנו חשבתי שלהיות מאושרת זה לרזות אבל לאט לאט הבנתי שככל שאני יותר מרזה האושר שלי מתרחק ממני ואני יותר מתקרבת למה שנקרא- לא מאושרת בעליל, אז פשוט אמרתי די וזהו. ואת חייבת לגרום לעצמך להבין את זה ואני ממליצה לך לדבר על זה עם אנשים ולפתוח את זה וככה את תוכלי לשחרר את הכל יותר טוב ואת תרגישי כאילו כבר אין לך משהו על הלב ולאט לאט את תבריאי מזה, את יכולה לדבר עם ההורים, משפחה ופסיכולוג כמובן, אבל אל תמשיכי עם זה, כי אחר כך את תצטערי שלא עצרת את זה כשיכולת. בהצלחה ואני פה לכל שאלה!