6 תשובות
מה?
שואל השאלה:
מה לא מובן
מה לא מובן
לא בדיוק.
והוא גם לא תאיסטי.
המשפט בא במקור מטיעון של איינשטין נגד פיזיקה קוונטית. כאשר הוא אמר שהוא לא מאמין שאלוהים משחק בקוביות.
ואז השיבו לו משהו בסגנון של "אל תגיד לאלוהים מה לעשות כם הקוביות שלו".
אלוהים בהקשר הזה הוא אנלוגיה למה שעומד מאחורי חוקי הטבע.
ו"אלוהים משחק בקוביות" זה בעצם טענה שחוקי הטבע מתבססים על אירועים אקראיים, כלומר הם אינם דטרמיניסטיים.
שזה משהו שאיינשטיין התקשה לקבל.
ויש איזשהו מושג של משתנים חבויים שגם קשור לנושא.
אני אישית לא יודע פיזיקה מעל הרמה של התיכון ומעבר לטיפה התעניינות בנושאים באינטרנט אז אני לא יודע את המשמעות של כל הדברים האלה לעומק.
והוא גם לא תאיסטי.
המשפט בא במקור מטיעון של איינשטין נגד פיזיקה קוונטית. כאשר הוא אמר שהוא לא מאמין שאלוהים משחק בקוביות.
ואז השיבו לו משהו בסגנון של "אל תגיד לאלוהים מה לעשות כם הקוביות שלו".
אלוהים בהקשר הזה הוא אנלוגיה למה שעומד מאחורי חוקי הטבע.
ו"אלוהים משחק בקוביות" זה בעצם טענה שחוקי הטבע מתבססים על אירועים אקראיים, כלומר הם אינם דטרמיניסטיים.
שזה משהו שאיינשטיין התקשה לקבל.
ויש איזשהו מושג של משתנים חבויים שגם קשור לנושא.
אני אישית לא יודע פיזיקה מעל הרמה של התיכון ומעבר לטיפה התעניינות בנושאים באינטרנט אז אני לא יודע את המשמעות של כל הדברים האלה לעומק.
הוא לאו דווקא אתאיסטי אבל אפשר לפרש ככה והוא לא משחק בקוביות
לפי דעתי הוא כן כי זה מזלזל באלוהים לפי דעתי זה אתאיסטי
זו לא אמרה אתאיסטית, זו אמרה פנתאיסטית המיוחסת לאינשטיין.
אלוהים לא משחק בקוביות (בגרמנית: gott wrfelt nicht!) או אלוהים לא משחק בקוביות עם העולם היא אמרת כנף מפורסמת המבוססת על דבריו של אלברט איינשטיין על מכניקת הקוונטים. מקור האמרה בציטוט מתוך מכתב ששלח איינשטיין לעמיתו מקס בורן ב-4 בדצמבר 1926:
מכניקת הקוונטים בהחלט מרשימה. אך קול פנימי אומר לי שהיא עדיין איננה הדבר האמיתי. התאוריה אומרת הרבה, אך לא באמת מקרבת אותנו במאומה לסודו של "הזקן" [אלוהים]. אני, איך שלא יהיה, משוכנע שהוא אינו מטיל קוביות.
הרקע לאמרה הוא פיתוחה של מכניקת הקוונטים, תורה פיזיקלית מהפכנית שזכתה להצלחה מרהיבה בהסברת תופעות חריגות שהטרידו פיזיקאים בראשית המאה ה-20. לזכותו של איינשטיין עצמו נזקפת תרומה מכרעת למכניקת הקוונטים, אך הוא התנגד באופן חריף למסקנות שעלו ממנה. מהניסוח המתמטי של מכניקת הקוונטים עלה שאקראיות שזורה בחוזקה בטבע. הפיזיקה שלפני התורה הקוונטית תארה את היקום כעולם דטרמיניסטי לכל תהליך יש תוצאה אפשרית אחת בלבד שנכפית על ידי חוקי הפיזיקה. מכניקת הקוונטים ערערה על תפיסה זו מן היסוד, והראתה שלתהליכים בסיסיים בטבע ייתכנו כמה תוצאות אפשריות, ושלכל היותר ניתן לקבוע את ההסתברות שתוצאה כלשהי תתקבל.
איינשטיין לא היה מוכן לקבל רעיון זה. הוא הקדיש חלק ניכר מעבודתו לניסיון להוכיח כי הגרסה ההסתברותית איננה שלמה. הוא האמין שמכניקת הקוונטים היא צל לתאוריה בסיסית יותר, והסיבה שיש אלמנט הסתברותי בה היא שטרם חשפנו את המנגנונים היסודיים של התאוריה הבסיסית שהם דטרמיניסטיים בעיקרם. גישה זו נודעה כ"גישת המשתנים החבויים" ואיינשטיין היה לדובר המוכר ביותר שלה. מנגד לעמדתו של איינשטיין עמדה פרשנות קופנהגן, בראשותו של נילס בוהר, שטענה כי לעצמים אין בכלל גדלים פיזקליים מוגדרים (מיקום, מהירות, אנרגיה וכו') כל עוד אלו לא נמדדים. ואילו כאשר הגדלים נמדדים, המדידה כופה על העצם קבלת גדלים פיזיקליים מדויקים שנבחרים באופן אקראי (לפי הסתברויות הניתנות לחישוב) בו במקום (השפעת האקראיות בלתי מורגשת בתנאים השוררים בחיי היום-יום). איינשטיין לגלג על השקפת בוהר באומרו: "האם אתה מאמין באמת ובתמים שהירח אינו קיים אלא אם כן אנו מסתכלים עליו?".
האמרה של איינשטיין נועדה לבטא את הסתייגותו מפרשנות קופנהגן ותמיכתו במשתנים חבויים. הוא האמין שלא ייתכן שבטבע מתרחשת "הטלת קוביות" הקובעת דברים באופן אקראי.
אלוהים לא משחק בקוביות (בגרמנית: gott wrfelt nicht!) או אלוהים לא משחק בקוביות עם העולם היא אמרת כנף מפורסמת המבוססת על דבריו של אלברט איינשטיין על מכניקת הקוונטים. מקור האמרה בציטוט מתוך מכתב ששלח איינשטיין לעמיתו מקס בורן ב-4 בדצמבר 1926:
מכניקת הקוונטים בהחלט מרשימה. אך קול פנימי אומר לי שהיא עדיין איננה הדבר האמיתי. התאוריה אומרת הרבה, אך לא באמת מקרבת אותנו במאומה לסודו של "הזקן" [אלוהים]. אני, איך שלא יהיה, משוכנע שהוא אינו מטיל קוביות.
הרקע לאמרה הוא פיתוחה של מכניקת הקוונטים, תורה פיזיקלית מהפכנית שזכתה להצלחה מרהיבה בהסברת תופעות חריגות שהטרידו פיזיקאים בראשית המאה ה-20. לזכותו של איינשטיין עצמו נזקפת תרומה מכרעת למכניקת הקוונטים, אך הוא התנגד באופן חריף למסקנות שעלו ממנה. מהניסוח המתמטי של מכניקת הקוונטים עלה שאקראיות שזורה בחוזקה בטבע. הפיזיקה שלפני התורה הקוונטית תארה את היקום כעולם דטרמיניסטי לכל תהליך יש תוצאה אפשרית אחת בלבד שנכפית על ידי חוקי הפיזיקה. מכניקת הקוונטים ערערה על תפיסה זו מן היסוד, והראתה שלתהליכים בסיסיים בטבע ייתכנו כמה תוצאות אפשריות, ושלכל היותר ניתן לקבוע את ההסתברות שתוצאה כלשהי תתקבל.
איינשטיין לא היה מוכן לקבל רעיון זה. הוא הקדיש חלק ניכר מעבודתו לניסיון להוכיח כי הגרסה ההסתברותית איננה שלמה. הוא האמין שמכניקת הקוונטים היא צל לתאוריה בסיסית יותר, והסיבה שיש אלמנט הסתברותי בה היא שטרם חשפנו את המנגנונים היסודיים של התאוריה הבסיסית שהם דטרמיניסטיים בעיקרם. גישה זו נודעה כ"גישת המשתנים החבויים" ואיינשטיין היה לדובר המוכר ביותר שלה. מנגד לעמדתו של איינשטיין עמדה פרשנות קופנהגן, בראשותו של נילס בוהר, שטענה כי לעצמים אין בכלל גדלים פיזקליים מוגדרים (מיקום, מהירות, אנרגיה וכו') כל עוד אלו לא נמדדים. ואילו כאשר הגדלים נמדדים, המדידה כופה על העצם קבלת גדלים פיזיקליים מדויקים שנבחרים באופן אקראי (לפי הסתברויות הניתנות לחישוב) בו במקום (השפעת האקראיות בלתי מורגשת בתנאים השוררים בחיי היום-יום). איינשטיין לגלג על השקפת בוהר באומרו: "האם אתה מאמין באמת ובתמים שהירח אינו קיים אלא אם כן אנו מסתכלים עליו?".
האמרה של איינשטיין נועדה לבטא את הסתייגותו מפרשנות קופנהגן ותמיכתו במשתנים חבויים. הוא האמין שלא ייתכן שבטבע מתרחשת "הטלת קוביות" הקובעת דברים באופן אקראי.
קישורים מצורפים:
באותו הנושא: