הייתה אתמול מסיבה אצל הבית של חברה שלי(אפשר להגיד שהיא גרה בטירה חח).. לא הלכתי

הלבוש קוד היה אלגנטי.. הבנות באו מאופרות ויפות עם שמלות ערב והבנים עם חליפות.. נתנו ורדים לבנות והיו ריקודים ואני לא באתי כי התביישתי. ידעתי שאני אבוא וכולם ירקדו ואני לא כי אני חסרת ביטחון.
וגם לא היה לי כסף לשמלה(המצב כלכלי לא משהו ולא הרגיש לי נעים לבקש מההורים). בזמן שכולם נהנו ורקדו פשוט נכנסתי למיטה, בכיתי ונרדמתי.
קמתי היום בבוקר וראיתי את כל הסרטונים והתמונות באינסטגרם ופשוט בכיתי שוב. נכנסתי לשירותים ישבתי על הרצפה ופשוט מררתי בבכי כמו מפגרת.
הקטע הוא שזה האירוע האחרון של כל השכבה יחד(סיימנו יב). וגם מי שאני אוהבת הלך.. ואני לא אראה אותו יותר...אתמול זו הייתה הזדמנות אחרונה.

לנשף גם לא הגעתי מאותן סיבות ופשוט הכל התפרץ...הידיעה שיכולתי לבוא להיות עם כולם עם שמלה יפה ולרקוד ולהשתחרר בפעם האחרונה עם כולם ומה שמנע ממני זה חוסר הבטחון שלי. אני יוצאת עוד מעט ליום הולדת של אמא שלי במסעדה ואני לא יכולה להסתיר את העצב שלי ואת הבאסה... באמת קשה לי.
אני מגזימה?