סתם כי הייתי חייבת לפרוק

זה חיים?
טוב לי ורע לי
נורמאלי ומוזר לי
שקט אבל רועש לי
ידיים רועדות לי
עיניים אדומות לי
שפתיים יבשות לי
ואז דממה
שחור
זה חיים זה ?
תמיד לברוח מעצמי
לחפש דרכים לשכוח
זיכרונות שרודפים
ימים שעוברים בלי שום טיפה של משמעות
עיניים כחולות מלאות בדם אדום
ואני נשברת
ודמעה רטובה נוטפת על מסך קשה בגלל לב שבור
ואני שבורה
מחפשת רק חיבוק קטן וחם בעולם הגדול והקר
כל מה שרציתי זה אתה
כמה שניסיתי לא הצלחתי להמשיך הלאה
כל נשיקה שלך איתה משהו בי נשבר מחדש
קולות רודפים אותי
זיכרונות כלואים נוטפים בתוך הלב שלי
וודקה כמו מים
הכול כדי לשכוח
אתה כמו אח בשבילי
אני כל כך מפחדת שתגלה את האמת
אני עדיין אוהבת אותך ורק אותך
כל כך ניסיתי להמשיך
כמה שניסיתי להיתאהב באחרים
אבל הם פשוט לא אתה
רק מבט ממך ואני נרגעת
חיבוק אחד ממך והכול נשכח
שאתה איתי אין צרות בעולם
והיא זאת שאתה אוהב
חברה כל כך טובה
רק מספרת כמה היא אוהבת אותך
ואני שוב נשברת מחדש
אבל בשקט הכול לעצמי
זאת לא אהבה נכזבת זה החיים
זאת לא עוד אגדה זה ההווה
עדיין יש תקווה שהוא יבין שאני והוא זה לנצח
אבל בינתיים אני עם עצמי
בשקט
מקשיבה לסיפורים על כמה הם אוהבים
התמונה שלהם מתנשקים לא יוצאת לי מהראש
למה היא
מתי תבין שמה שחיפשת היה לידך תמיד