אני מרגיש רע ופשוט לא יודע מה לעשות עם זה.(פירוט)

מדברת עם מישו,רואה סרטונים מצחיקים,יוצאת עם חברים
הכל בסדר זה קורה לכולם

במצבים כאלו פשוט הייתי מעשנת וזה היה מסדר לי את הראש
אבל בשבילך תשמע מוסיקה טובה כמו folk music משהו כזה מרגיע ותנסה להיות עם ראש פתוח ולפחות לדבר אל בן אדם אחד
ואם לא אולי תנסה לכתוב את זה על הדף

שואל השאלה:
(תשובה ראשונה)
אז את מציעה פשוט לעשות הפסקה ולהתנתק מהכל ולראות סרטונים?
(אני מתמכר לדברים האלה בקלות ופשוט נשאב במשך שעות...)

חתיכת דיכאון זה יעבור אבל לא ידוע מתי אצל כל אחד זה שונה לי עבר אחרי שנה בערך יש אנשים שעובר להם מהר יותר ויש כאלה שפחות. יש אנשים שצריכים עזרה וזה לא יעלם להם סתם ככה. דברי עם מישהו שמבין אותך.

נשמע כמו דיכאון..
תחשוב על דברים שאתה אוהב ותעשה אותם, תכריח את עצמך אם אתה רוצה לצאת מזה בסוף אתה תראה שאתה עושה את אותם דברים כי באלך ולא כי אתה מכריח את עצמך ואז תבין שהמצב משתפר

היי מה קורה?
תשלח הודעה בפרטי אני אנסה לעזור:)

שואל השאלה:
זה לא דיכאון (לפחות לא ספציפית מה שתיארתי כאן. זה זמני).
זה יותר שאני לא יודע להשתחרר כשאני מרגיש רע.
נראה לי שאני צריך למצוא חברים, הבעיה היא שאני באופן טבעי מתרחק ונמנע מחברה של בני אדם. וגם כשאני איתם, יש לי קושי להתחבר אליהם אז זה עניין בעייתי.
וכמו שתדובה ראשונה הציעה, כשאני לבד בחדר, אני רואה סרטונים. אבל זה לא פיתרון אופטימלי.

ולגבי פניה לפרטי, אני מצטער אבל אני מעדיף שלא. אני פשוט עשיתי את זה בעבר ואני באמת לא רואה שום דבר שיכול לצאת מזה שאני אספר את מה שקשה לי או לא טוב לי או את הפסימיות שלי כי או שזה מדכא את האדם השני, או שאין לו ממש מה לומר או שנמאס לו לשמוע את זה, או שלי נמאס לדבר איתו ואני לא באמת מעוניין לשתף ולדבר.

אם תפסיק להיות כועס, אנשים ירצו להיות אתך, ואתה תהיה חברותי ולא עצבני, וגם תהיה רגוע יותר , אם תנסה ללמוד שליטה עצמית בכעסים שלך, תוכל להירגע, גם דרך מוזיקה או מדיטציה או מטפל בתרפיה או קאוצר

שואל השאלה:
הבעיה שלי היא לא שאנשים לא רוצים להיות איתי, כי יש אנשים שבאמת מכבדים אותי ומחבבים אותי. הבעיה היא שאני לא רוצה להיות איתם. אני מתרחק מהם ומרגיש סלידה פנימית מכולם.

אם זה בגלל האנשים האלה שהזכרתי קודם:
האנשים האלה שכנראה הלכו בגללי זה היה סתם אנשים שאני לא מכיר... אז לא מאוד הפריע לי אלא יותר היה משהו שבא לשתומת ליבי ורק הדגיש לי את המצב עבורי.

האמת שאם הייתי מרגיש את הרצון להיות עם אחרים ולדבר איתם כל פעם שאני מרגיש רע, בקלות אני יכול למצוא...

לגבי קאוצר, אולי אני אנסה מתישהו..
כנראה אחרי הטיפול שלי שנגמר אוטוטו.

אה אתה בטיפול? מה סוג האופי שלך , מופנם או מוחצן ? מה גרם לך להתרחק מאנשים ? הייתה לך חוויה לא טובה מאנשים כלשהם?

שואל השאלה:
אופי מופנם.

הגורם להתרחקות: תחושת סלידה פנימית, ביישנות וחוסר הרצון להתמודד עם הלחץ ואי הנעימות שאני צופה מראש בלדבר עם אנשים(שלפעמים בכלל לא קיים) ונובעים מאינאראקציות מביכות וגם מתחושת אי שייכות לסיטואציה יחד עם רצון לצאת ממנה ללא היכולת לעשות את זה.
סליחה על המשפט המסורבל.

ולא זכורה לי חוויה לא טובה *מסויימת* שגרמה להכל.

היה לי ידיד כזה..
דיברתי איתו והצלחתי לגרום לו להיות משהו אחר.. לטובה.
אם אתה צריך עזרה תשלח הודעה בפרטי..:)

אה אז בגלל אתה ככה, אולי אתה מרגיש לא נעים להיות עם אנשים כי אתה פשוט לא טיפוס כזה וקשה לך להיות בקרבת אנשים כי אתה מעדיף להיות לבדך רוב הזמן, תכלס אתה בסדר, אולי אתה צריך למצוא אנשים כמוך ויש אנשים שהם מופנמים כמוך

מזדהה מאוד

שואל השאלה:
טיפה פריקה נוספת...

זה ממשיך, זה היה גם אתמול וגם היום.
קשה לי לראות אנשים ויוצא לי לראות אנשים שאני מזהה ואז אני טיפה קופא ופשוט משנה כיוון והולך.
אני לא מתמודד עם הלחץ, אני מודע לעצמי טיפה יותר מדי ולפעמים זה גורם לי ללכת לא בטבעיות.

ואני מרגיש רע.
רע לי להמצא ברחוב ובסביבה עם אנשים. זה מעיק.
אני לא יודע מה לעשות עם עצמי.
אני לא פרודוקטיבי, התפקוד שלי לא טוב ולא מספיק אכפת לי מדברים ואני מזניח את עצמי ברמה מסויימת (קם מאוחר, לא עושה דברחם מועילים, לא שומר על כושר... תזונה ככה ככה..)

זה לא נגמר ויש אנשים שדואגים לי וזה רק עוד יותר מטריד אותי.
אני לא יודע מה להגיד להם. אם אני אומר להם שרע לי אז הם ידאגו וישאלו למה ומה קרה ואני לא אוכל לענות להם כי לא קרה כלום! ואני לא אדע להתמודד עם זה.

הלוואי שלא הייתי סובל מנוכחותם של אנשים והלוואי שהייתי מסוגל להתבטא ולתאר מה עובר על עצמי (פנים מול פנים) ושהייתה סיבה לדברים האלה. אני כל הזמן עצור וסגור שזה לפעמים משגע אותי... זה מתיש...

עכשיו קצת בהסתכלות על החצי כוס המלאה..
אולי זה יפסיק מתישהו ותהיה לי תקופה נורמאלית יותר.
האמת שאני דיי בטוח שמתישהו זה יפסיק לכמה ימים ויהיה בסדר.
ואז מתישהו זה שוב יחזור לכמה ימים בלי סיבה.. ושוב יעלם ושוב יחזור..
אני לא יודע אפילו אם זו חשיבה אופטימית בכלל.

אולי תהיה לך תקופה רגילה כזו, אל תוותר