אני והוא נפרדנו ממש עכשיו, אשמח שתקראו את זה דקה ותגידו את דעתכם.

אני חוזרת לפה אחרי ימים משמעותיים בשבילי, ימים שאני לא חושבת שאצליח לשכוח בקרוב.
עד לפני שבוע רק הבנתי שקורה לי משהו טוב ואני צריכה להודות ולסתום.
ועכשיו? עכשיו אני קולטת שזאת עוד חלק שבור מהלב המנופץ שלי.
אני אפנה אליך למרות שוואלה לא מגיע לך,
הגעת אליי אשכרה מהשמיים, הארת את הלב שלי
עם כל הפחד, הדאגות, והוויתורים הלכתי על זה והיה לי די טוב,האמת שאני עוד לא ממש יודעת.
כולם התלהבו יותר ממני, הבנתי שהגעת אליי מסיבה, ושאני איתך הכל טוב יותר, אבל שאני לא איתך אני מרגישה שזה לא בשבילי.
וממש עכשיו סיימנו את הקשר הזה, שבשבילי היה יותר ממה שהוא היה בשבילך.
ניסיתי לתת לך כל כך הרבה, למרות שאין לי הרבה מה להציע. נתתי לך את כל כולי, באמת שהשתדלתי.
ושוב אתה מגיע עם הפרצוף הרגשן רק מוריד ומוריד, רק הופך את המצב לגרוע, רק פוגע ופוגע אבל נשאר שלם.
ואמרת לי את המילים הכי כואבות שיכולתי לשמוע, ואתה האחרון שחשבתי שיעז לפנות אליי ככה אחרי כל מה שעברנו.
לא להאמין אה? איך בנאדם אחד גורם לנו לחטוף בפרצוף 2000 רגשות? איך זה הגיוני? איך מילה אחת ממך משפיעה כל כך?
מודה שפגעת בי.
זה נכון שגם לי יש חלק הרי בנאדם מדהים אף פעם לא הייתי, אבל אני רק חושבת על זה והדמעות עוד שנייה פורצות.