9 תשובות
אני אישית אוכל מלא פעמים כשאני בכלל לא רעב סתם משעמום
לי יש חרדות אכילה אם זה נחשב
אנונימית
שואל השאלה:
התכוונתי בעיות אכילה של אלה שלא אוכלים
התכוונתי בעיות אכילה של אלה שלא אוכלים
אהה חחח אופס. אז לא זה לא המצב שלי
אנונימית
יאפ, אני מנסה לצאת מזה אבל זה כל כך פשוט למעוד בחזרה לתוך זה וזה מטריף. אני חושבת שעברתי את זה אבל אני מוצאת את עצמי מפחדת מאוכל שוב שוב וזה כאילו הסיוט הזה לא יגמר בחיים. וזה לא משנה כמה עזרה מקצועית אני מקבלת...מקווה שיום אחד אני אצליח להינות מאוכל באמת ולעשות את בשביל עצמי. לא בשביל אחרים.
אני
פעם דווקא כן נראיתי כמו איזה שלד
אבל לא ראו את זה כי לבשתי ג'קט בקיץ - כדי שלא ייראו את הזרועות הרזות שלי או שהבטן שלי בעובי של דף
ולא התגלחתי - כדי שלא ייראו את העצמות בפנים
היו תקופות ארוכות שאכלתי רק ארוחת בוקר קטנה
גם הייתה תקופה שאם רק הכנסתי אוכל לפה, הייתי בוכה. אז לא אכלתי בכלל איזה 3 שבועות. (כל 4-5 ימים אכלתי פירור כי הרגשתי שאני עומד להתעלף)
כל יום הייתי נשאר ער בלילות והולך לישון בבוקר רק כדי לא לאכול עם המשפחה בשבתות. הייתי מתעורר בערבים ובבקרים אחרי שהם כבר אכלו. התרגלתי לזה מאז.
אבל היום אני הולך לישון בשעות נורמליות (רק בימי שישי-שבת) כדי כן לאכול איתם. אבל בשאר השבוע, אני פשוט רגיל להישאר ער בלילה.
היום זה הפרעת אכילה סבילה (פסיבית) - אני כל הזמן 'שוכח' לאכול (לא יודע אם זה קשור לזה שאני במחשב 24/6)
כשאני נזכר שאני רעב, אני לא יודע להעריך כמויות, להעריך כמה אני אמור לאכול; או שאני אוכל יותר מידי עד שכואבת לי הבטן (ולפעמים *המשפחה שלי* אומרים לי שאני מתחזר - ואז באלי להיעלם), או שאני אוכל פחות מידי ושותה מים כדי להשתיק את הרעב
לא אכפת לי לאכול אוכל קר או עם קצת מידי מלח/סוכר / בלי מלח/סוכר בכלל כי אני אומר לעצמי 'אוכל זה רק כדי לשרוד, לא אמורים ליהנות מזה'
אבל אני כן אוכל ממתקים לפעמים, אחרי הכל גם אני בנאדם
פעם דווקא כן נראיתי כמו איזה שלד
אבל לא ראו את זה כי לבשתי ג'קט בקיץ - כדי שלא ייראו את הזרועות הרזות שלי או שהבטן שלי בעובי של דף
ולא התגלחתי - כדי שלא ייראו את העצמות בפנים
היו תקופות ארוכות שאכלתי רק ארוחת בוקר קטנה
גם הייתה תקופה שאם רק הכנסתי אוכל לפה, הייתי בוכה. אז לא אכלתי בכלל איזה 3 שבועות. (כל 4-5 ימים אכלתי פירור כי הרגשתי שאני עומד להתעלף)
כל יום הייתי נשאר ער בלילות והולך לישון בבוקר רק כדי לא לאכול עם המשפחה בשבתות. הייתי מתעורר בערבים ובבקרים אחרי שהם כבר אכלו. התרגלתי לזה מאז.
אבל היום אני הולך לישון בשעות נורמליות (רק בימי שישי-שבת) כדי כן לאכול איתם. אבל בשאר השבוע, אני פשוט רגיל להישאר ער בלילה.
היום זה הפרעת אכילה סבילה (פסיבית) - אני כל הזמן 'שוכח' לאכול (לא יודע אם זה קשור לזה שאני במחשב 24/6)
כשאני נזכר שאני רעב, אני לא יודע להעריך כמויות, להעריך כמה אני אמור לאכול; או שאני אוכל יותר מידי עד שכואבת לי הבטן (ולפעמים *המשפחה שלי* אומרים לי שאני מתחזר - ואז באלי להיעלם), או שאני אוכל פחות מידי ושותה מים כדי להשתיק את הרעב
לא אכפת לי לאכול אוכל קר או עם קצת מידי מלח/סוכר / בלי מלח/סוכר בכלל כי אני אומר לעצמי 'אוכל זה רק כדי לשרוד, לא אמורים ליהנות מזה'
אבל אני כן אוכל ממתקים לפעמים, אחרי הכל גם אני בנאדם
אם מציעים לי אוכל אני ישר אומר לא כי אני מרגיש כאילו הם חושבים שאני שמן (לאחרונה בבית כל הזמן בארוחות שואלים אותי אם אני רוצה את זה או את זה)
ואז אני לא אוכל כמעט.
אבל אם לא אומרים לי כלום אני יכול לאכול די טוב.
ואז אני לא אוכל כמעט.
אבל אם לא אומרים לי כלום אני יכול לאכול די טוב.
גם לפעמים מדברים איתי על זה שאני אוכל הרבה לחם (אני אוהב לחם!! מי שאל אתכם מה אני אכניס לפה שלי?!)
או כשאומרים לי שאני מתחזר
באלי לקבור את עצמי
או כשאומרים לי שאני מתחזר
באלי לקבור את עצמי
שואל השאלה:
כן אנו מכירה את זה^
כן אנו מכירה את זה^
באותו הנושא: