חיים שלי רציתי להגיד לך את זה המון זמן..אני לא יודעת אם שמת לב אבל בזמן האחרון מאד התרחקנו..

התקופה הזאת היתה תקופה קשה שעברתי
את היית החברה הכי טובה שלי היית הכל בשבילי
כל כך השתדלתי לעזור לך בהכל ולדאוג לך וככה גם את עשית הכל בשבילי.
הרגשתי שזהו מצאתי את החברה הכי טובה,שלי הנפש התאומה שלי.
כל כך היה לי כיף בחברתך למרות שהתקופה הזאת היתה קצרה היא היתה מדהימה והכי מספקת שיש.
היה לי כיף כשטיילנו,כשדיברנו ,כשהצחקת אותי, כשהיית שם בשבילי כל הזמן גם בטוב וגם ברע.
את היית איתי כשאף אחת לא היתה ,עודדת אותי ותמכת בי.
אבל לאט לאט התרחקנו וכמו שהתחברנו מהר ככה הקשר שלנו נגמר מהר.
פתאום הרגשתי שאני לא יכולה לדבר איתך בפתיחות,פתאום אני מתביישת לחבק אותך או להגיד לך בוקר טוב שאולי לא תעני לי או תדחי אותי.
זה נהיה כל כך מוזר.
פתאום הבקרים השמחים שכל כך רציתי ללכת לבצפר הפכו לימים שלא בא לי לקום מהמיטה ולראות שאת לא איתי וכמה טוב לך.
ואני ניסיתי להראות שטוב לי ולהראות לך שאני שמחה אבל לא..בזמן שחייכתי,בפנים נשבר לי הלב והיו לי דמעות בעיניים.חזרתי כל יום הביתה עם פרצוף עצוב ומדוכא ובכיתי.פשוט לא הפסקתי לבכות.זו היתה תקופה מאד קשה בשבילי.
לאבד את החברה הכי טובה שלי שהכי היה לי כיף בחברתה,שתמכה בי,שעודדה אותי,שהיתה תמיד שם בשבילי.אבל חברות שלי כל הזמן אמרו לי תמשיכי הלאה לא מגיע לך להיות ככה.וכן המשכתי הלאה אבל הכאב הזה עדיין נמצא בי כל פעם מחדש.


כתבתי את זה על החברה הכי טובה שלי(שהיתה בעבר)איך היא תרגיש אם אשלח לה את זה?
לשלוח לה? אני מפחדת שהיא לא תגיב ותתחיל לשנוא אותי