האם אתם יודעים מה ההבדל בין נס לטבע?

נס = דבר שהוא מעל לגדר הטבע, הסטנדרט (וזה נכון שהטבע הוא סוג של פלא ונס אבל בשבילינו הוא טבע כי התרגלנו)
טבע =הדרך הרגילה בה סדרי העולם מתנהלים (שמש זורחת, תינוק נולד, פרח פורח וכו)

שואל השאלה:
מבחינת ה', אין הבדל. למעשה, הכל נס: " ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם בין ברבים בין ביחיד אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו הכל בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר (בראשית יז, א) (ולעיל ו ב) ויתפרסמו הנסים הנסתרים בענין הרבים כאשר יבא ביעודי התורה בענין הברכות והקללות כמו שאמר הכתוב (דברים כט, יג) ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם שיתפרסם הדבר לכל האומות שהוא מאת ה' בעונשם ואמר בקיום וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ועוד אפרש זה בעזרת השם (ויקרא כו יא)" (פירוש הרמב"ן על שמות יג, פסוק טז). ההבדל היחיד שיש דברים שהעין שלנו התרגלה לראות ויש כאלה שלא.

שואל השאלה:
א. cole ~, להפך, הכל נס. אבל אדם דרגת הביוחן שלו ממש גבוהה, זה לא נקרא שהוא סומך על הנס. "חד בי שמשי חזייה לברתיה דהוות עציבא אמר לה בתי במאי עציבת אמרה ליה כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן והדלקתי ממנו אור לשבת אמר לה בתי מאי איכפת לך מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק תנא היה דולק והולך כל היום כולו עד שהביאו ממנו אור להבדלה" (תענית כה ע"א). זאת דרגת הביטחון של רבי חנינא בן דוסא. בהדגשה שלו זה שהשמן דולק, זה לא מובן, אאל גזירת אל עליון ברוך הוא ומבחינתו אין לו שום בעיה לגזות את זה גם על החומץ. אם לא הייתה גזירת ה' - לא הייתה שום סיבה לשמן לדלוק...

שואל השאלה:
א. cole ~, ממש לא, אין "עייפות" אצל הקב"ה, שכוחו אין מוגבל כלל. "הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם-לֹא שָׁמַעְתָּ, אֱלֹהֵי עוֹלָם יְהוָה בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ--לֹא יִיעַף, וְלֹא יִיגָע: אֵין חֵקֶר, לִתְבוּנָתוֹ, (ישעיה מ, כח).

שואל השאלה:
בשבילנו. ככה הוא יתברך החליט. זה וודאי שלא קשור ל"עייפות" שהקב"ה ממש לא שייך בזה

שואל השאלה:
^ זה מצויין. אגב, רש"י התייחס לשאלה שלך: "וינפש" - כתרגומו ונח וכל לשון נופש הוא ל' נפש שמשיב נפשו ונשימתו בהרגיעו מטורח המלאכה ומי שכתוב בו (ישעיהו מ) לא ייעף ולא ייגע וכל פעלו במאמר הכתיב מנוחה לעצמו לשבר האוזן מה שהיא יכולה לשמוע" (רש"י על שמות לא, יז).

שואל השאלה:
הכוונה היא שהתורה דיברה בלשון המובנת לנו, אבל לא של'ב"ה באמת יש "יפות", חס ושלום...