הייתי בדיכאון לפני שהייתי עם חבר שלי

היו לי מלא "בעיות נפשיות"..
דיכאון, חרדה חברתית, חוסר ביטחון עצמי, שנאה עצמית, הייתי שורטת את עצמי (פחדתי לחתוך), היו לי מחשבות אובדניות.. ולא קיבלתי עזרה משום מקום.
אחרי שהתחלתי לצאת איתו הדיכאון נעלם כי הוא תמיד דואג לי, החוסר ביטחון גם טיפה נעלם כי הוא תמיד תומך בי, השנאה העצמית טיפה נעלמה כי הוא תמיד מחמיא לי, המחשבות האובדניות נעלמו כי מצאתי באמת בשביל מה לחיות.. הפסקתי גם לשרוט את עצמי.
אבל חזרה תקופה קשה, ואני בוכה די הרבה בזמן האחרון.. אבל הפעם אני לא אומרת לו..
אני פשוט לא מסוגלת לגרום לו לעבור דבר כזה איתי שוב.
זה ממש קשה לנסות לעזור לבן אדם דיכאוני, זה כאילו שאתה מסכים להכניס חלק מגופך לחשכה ולהקריב את עצמך.
ואני פשוט לא מסוגלת לספר לו על זה ולהזכיר לו על מה שהיה פעם.. על זה שהייתי בוכה כל פעם שהייתי איתו, על זה שהוא היה צריך לשבת איתי חצי שעה ולנסות לנחם אותי..
ואני מפחדת שהוא יגלה שאני משקרת לו שאני בסדר, כי אסור לנו לשבור הבטחות ביננו.. אבל קשה לי להתמודד עם זה לבד. מה לעשות?