4 תשובות
שואל השאלה:
קראתי לזה אהבת אמת, את קראת לזה אהבה חד צדדית.
קראתי לך החברה הכי טובה שלי, ואת קראת לי החברה התמימה והמטומטמת שלא תשים לב שכל זה בעצם שקר.
שיקרת לי - שיקרת בעיקר לעצמך, וגם קנית את זה, המשכת להאכיל אותך בשקרים. אבל הכי הרבה? שיקרת לי. סמכתי עלייך, אהבתי אותך, נתתי לך כל דבר שיכולתי לתת גם כשלא היה כלום. את הלב השלם שלי הגשתי לך במגש חדש והבטחת שתשמרי עליו שלם. בסוף החזרת לי לב מחולק לחתיכות על המגש החדש שצבעו כבר התאדה. אמרתי לעצמי כל הזמן, פשוט כל הזמן... שזכיתי בך. האם זכיתי בדבר לא אמיתי? האם בכל מה שסמכתי עליו והאמנתי בו - היה שקר? אז את מזוייפת? רק תגידי לי שזה לא נכון ושזה לא באמת קרה. איכזבת אותי, השארת אותי מאוכזבת וחסרת אמון. אמרת לי גם שאת אוהבת אותי, שזכית במתנה הכי יפה שיכולת לבקש, שאת מתה עליי ושכל שנייה בלעדיי, הופך לגעגוע. אבל שיקרת לי. שיקרת שוב ושוב ואני עדיין המשכתי להאמין לך ואמרתי לעצמי שאיזה כיף שהיה לי את ההזדמנות להכניס אותך לחיים שלי. עכשיו? אני מתחרטת, אני מתחרטת שהשארתי את לבי חשוף וללא פגע, ללא פגם. הוא יצא פגוע ופגום לכל היתר. תהיי בטוחה בזה.
הלילה הראשון שהכל יצא לאור, נחשף, היה הלילה הכי קשה. יותר מכל פעם שאיבדתי חברים, אנשים, כי את הבן אדם שהכי עזב אותי ברגע שהייתי צריכה אותו. זה הרגע שניצח הכל, זה התעלה מעל הכל. ומה לי היה כבר לומר? האמת, שכלום. שתקתי והדמעות דיברו בשם עצמן. הלילה השני היה קצת יותר קל, אך עדיין הרגשתי חלשה ועלובה, בגללך. זה לא צריך להיות ככה - הרי, איתך אני צריכה להרגיש הכי בטוחה שיש. שהידיים התומכות שלך יחבקו אותי ולא יתנו לי ללכת גם כשיהיה מספיק מאוחר ושצריך ללכת. כי יש לימודים מחר, חבל לשרוף עוד זמן יקר. ואיתך אני צריכה להרגיש הכי חופשייה שאני מסוגלת להיות, אבל כרגע אני מרגישה כלואה. כלואה בתוך ים הדמעות שלי והרגשות הכואבים שדוחקים אותי לפינה.
וכמה שנמאס לי להגיד את זה, ואפילו אני מאוכזבת מעצמי, אני עדיין אוהבת אותך. ואני עדיין לא מצליחה לשחרר אותך ממני. לתת לידיים המחזיקות אותי לעזוב. כי אז אפול, אפול חזק ואתרסק על הרצפה. תודה על הדברים שעשית, תודה פחות על מה שנתת לי להרגיש. כי כל מה שהרגיש לי עד עכשיו, התנדף. ואני לא מאושרת יותר כמו שהייתי, כמו שגרמת לי להרגיש.
איך את מסבירה את זה? תמיד עשיתי הכל בשבילך, הייתי לבד כי את היית לבד. עזבתי הכל בשביל שאת לא תהיי לבד. ובסוף את זו שעוזבת אותי?
קראתי לזה אהבת אמת, את קראת לזה אהבה חד צדדית.
קראתי לך החברה הכי טובה שלי, ואת קראת לי החברה התמימה והמטומטמת שלא תשים לב שכל זה בעצם שקר.
שיקרת לי - שיקרת בעיקר לעצמך, וגם קנית את זה, המשכת להאכיל אותך בשקרים. אבל הכי הרבה? שיקרת לי. סמכתי עלייך, אהבתי אותך, נתתי לך כל דבר שיכולתי לתת גם כשלא היה כלום. את הלב השלם שלי הגשתי לך במגש חדש והבטחת שתשמרי עליו שלם. בסוף החזרת לי לב מחולק לחתיכות על המגש החדש שצבעו כבר התאדה. אמרתי לעצמי כל הזמן, פשוט כל הזמן... שזכיתי בך. האם זכיתי בדבר לא אמיתי? האם בכל מה שסמכתי עליו והאמנתי בו - היה שקר? אז את מזוייפת? רק תגידי לי שזה לא נכון ושזה לא באמת קרה. איכזבת אותי, השארת אותי מאוכזבת וחסרת אמון. אמרת לי גם שאת אוהבת אותי, שזכית במתנה הכי יפה שיכולת לבקש, שאת מתה עליי ושכל שנייה בלעדיי, הופך לגעגוע. אבל שיקרת לי. שיקרת שוב ושוב ואני עדיין המשכתי להאמין לך ואמרתי לעצמי שאיזה כיף שהיה לי את ההזדמנות להכניס אותך לחיים שלי. עכשיו? אני מתחרטת, אני מתחרטת שהשארתי את לבי חשוף וללא פגע, ללא פגם. הוא יצא פגוע ופגום לכל היתר. תהיי בטוחה בזה.
הלילה הראשון שהכל יצא לאור, נחשף, היה הלילה הכי קשה. יותר מכל פעם שאיבדתי חברים, אנשים, כי את הבן אדם שהכי עזב אותי ברגע שהייתי צריכה אותו. זה הרגע שניצח הכל, זה התעלה מעל הכל. ומה לי היה כבר לומר? האמת, שכלום. שתקתי והדמעות דיברו בשם עצמן. הלילה השני היה קצת יותר קל, אך עדיין הרגשתי חלשה ועלובה, בגללך. זה לא צריך להיות ככה - הרי, איתך אני צריכה להרגיש הכי בטוחה שיש. שהידיים התומכות שלך יחבקו אותי ולא יתנו לי ללכת גם כשיהיה מספיק מאוחר ושצריך ללכת. כי יש לימודים מחר, חבל לשרוף עוד זמן יקר. ואיתך אני צריכה להרגיש הכי חופשייה שאני מסוגלת להיות, אבל כרגע אני מרגישה כלואה. כלואה בתוך ים הדמעות שלי והרגשות הכואבים שדוחקים אותי לפינה.
וכמה שנמאס לי להגיד את זה, ואפילו אני מאוכזבת מעצמי, אני עדיין אוהבת אותך. ואני עדיין לא מצליחה לשחרר אותך ממני. לתת לידיים המחזיקות אותי לעזוב. כי אז אפול, אפול חזק ואתרסק על הרצפה. תודה על הדברים שעשית, תודה פחות על מה שנתת לי להרגיש. כי כל מה שהרגיש לי עד עכשיו, התנדף. ואני לא מאושרת יותר כמו שהייתי, כמו שגרמת לי להרגיש.
איך את מסבירה את זה? תמיד עשיתי הכל בשבילך, הייתי לבד כי את היית לבד. עזבתי הכל בשביל שאת לא תהיי לבד. ובסוף את זו שעוזבת אותי?
אנונימית
רואים שזה בא מהלב....
על הפנים
זה ממש נודף רגש שזה הכי חשוב אבל אני פחות החברתי זה התחיל טוב אבל אני לא אוהבת את הדבקים האלו נתתי לך את הלב ואת שברת אותו וכאלה נטו טעם אישי
אנונימית
באותו הנושא: