מה הדבר שההורים שלכם עשו שהכי פגע בכם?

אמא קראה לי חולה נפש

אבא שלי אמר "לא יודע למה חיכיתי 7 שנים בשבילך וניסיתי להביא אותך לעולם".

אמא איחלה לי דברים שאני לא מאחלת לאף אחד
אבא משקר על ימין ועל שמאל עלי אני ככה סובלת הרבה
משניהם אני מקבלת מכות הם פוגעים בי חזק לא משנה אם זה עם מילים או מכות

אבא רב עם חבר שלי . אני נפגעת בשבילו וחוץ מזה חבר שלי צודק.

אמא זלזלה בי וחיזקה למישהו שקרן וסכסכן את המילים השקריות ונפגעתי כי זה לא נכון וחוץ מזה אמא שלי תמימה ממש חבל בקיצור.

אבא שלי קרא לי שמנה ובהמה ולא בצחוק

ומשהו שעדיין פוגע בי זה שכל פעם שאני קוראת לאמא שלי או משהו כזה היא ישר אומרת לי מה קרצייה וזה לא בצחוק וזה פוגע ומעצבן אותי

-הכריחו אותי להיות בבצפר שהיה לי רע בו ובגללם הייתי בדיכאון, דיברתי איתם על זה מיליון פעם ולא היה להם איכפת, בנוסף רבתי איתם מלא בתקופה הזאת.
-אמא שלי מסרה את הכלב שלי.
רבתי מכות עם אמא שלי (היא הרביצה לי וניסתי להגן על עצמי ויצא שאשכרה רבנו מכות).
אבא שלי הרביץ לי, בכללי התייחס אליי ממש רע ואני זוכרת שפעם קרא לי שרמוטה כי לבשתי מכנס גינס ארוך שפשוט היה צמוד.
-אבא שלי הרביץ לי כי היתאפרתי.
-ההורים שלי ריכלו עליי כול ערב ושמעתי הכול.

קרו עוד מלא מלא דברים עם אבא שלי אבל בגלל שהוא עזב את הבית והכול כבר עבר אז איכשהו שכחתי כמעט מכול מה שעברתי כי זה הכביד עליי, פשוט לא חשבתי על זה ושמתי את כול הזכרונות הרעים איפשהו במגירה בראש והכול שמור שם ובקושי זוכרת משהו. (וזה מוזר, אני מתאמצת כרגע לזכור דברים שבחיים לא חשבתי שאשכח).
הדברים היחידים שאני זוכרת הם שרבתי מכות פיצוצים עם אמא שלי בתקופה שאבא שלי לא היה בבית.
וזה הכול דברים כלליים כאלה שאני זוכרת, לא דברים ספציפיים.

שאמא הייתה אומרת לי שאם לא תתגבר על הביישנות שלך עוד תמצא את עצמך במוסד...
וכשאמא שלי נפטרה , זה מאוד פגע בי

"את בן אדם דוחה, את כלבה"
"לכי לעזאזל"
"זבל אחת"
"למה ילדתי אותך"
וכל מיני אבל אני צוחקת מזה

"לכי לעשות דיאטה, די לאכול"

אמא שלי הייתה עצבנית עליי ואמרה "תמותי אמן" לא דיברתי איתה חודש.