בבקשה, יש לי שאלה *מאוד* ארוכה .. רק מי שיש לו כוח לקרוא ולעזור שיכנס תודה לעונים מראש:.

שלום לכולם.
אני אתחיל ואספר קצת רקע על עצמי.
אני שי-לי, אני בת 17, תלמידת תיכון שעולה לכיתה יא.
אני ילדה שקטה, מנומסת, נעימה, עם לב טוב וערכים, ברת דעת, חכמה, מפוקחת, ויש לי בטחון עצמי, אני יודעת מי אני.

מכיתה א-י, הייתי תלמידה פשוט גרועה וזה בלשון המעטה.
הייתי מבריזה משיעורים, מתחצפת למורים, לא לומדת, לא מקשיבה בשיעורים, הרגשתי חוסר סיפוק מעצמי וחוסר מימוש הפוטנציאל הקיים בי.
כל שנה הייתי מתחילה את שנת הלימודים ואומרת את המשפט החוזר "השנה אני אלמד ואשקיע בלימודים" כל שנה זה היה אותו הדבר, מתחילה את השנה בהצטיינות ואחרי חודשיים חסרת מוטיבציה, מסיימת כל שנה עם ממוצע 50, גג 55.
לפני כשנה, עליתי לכיתה י", ומשהו קרה.
לא יודעת להסביר את זה, לא יודעת איך לתת לזה הגדרה בשם אבל הכי קרוב שאני יכולה לתאר את זה - התבגרתי.

התחלתי לחשוב על העתיד (משהו שלא קרה לפני כן)
על הקריירה שלי, על המקצוע, על הגשמת החלומות שהלימודים הם חלק שמהווה עניין בזה.
והתחלתי ללמוד, פשוט ללמוד, הקשבתי בשיעורים, עשיתי שיעורי בית, למדתי למבחנים, וקיבלתי מעל כולם 95.
לאט לאט נתפס לי גם שם של ילדה חכמה, אפילו הילדה הכי חכמה בכיתה (עם הממוצע הגבוה ביותר) אנשים התפעלו ושבחו אותי, אנשים רצו להיות כמוני.
לאט לאט הצלחתי, עוד חודש, ועוד חודש, הצלחתי להחזיק את עצמי בלימודים ולשמור על רמה גבוהה לאורך כל השנה, וסיימתי עם תעודת הצטיינות וממוצע 90.

השנה אני עולה לכיתה יא.
ואני חוששת מאוד, גם מהעומס והלחץ שיש בשנה הזאת וגם שה"קסם" שהיה בכיתה י" יחלוף ואחרי חודשיים אני אחזור להיות התלמידה הגרועה של השנים הקודמות.

הבעיה שבכיתה י" הפכתי להיות מאוד מאוד מאוד פרפקציוניסטית, ברמה לא הגיונית.
ברמה שאם הייתי מקבלת במבחן פחות מ95 הייתי בוכה, ונכנסת לסרטים.
לא משנה כמה ניסיתי לשנות את זה, זה המשיך.
אני פוחדת שהלחץ והעומס יורידו שוב את המוטיבציה.

מה אם כיתה י" הייתה פוקס? סתם שנת מזל.. מה אם גם השנה אכשל? מה שמחזיק אותי שפויה בלימודים זה רק ורק המוטיבציה, השבח של אנשים, מה עם אנשים יפסיקו לחזק אותי? מה אם כבר לא יהיה לי כוח?

אני כלכך פוחדת, אני לא רוצה לחזור למה שהייתי, אני כלכך לא רוצה. אבל אני יודעת שלפעמים אני פשוט לא שולטת בעצמי, איך אני יכולה לעשות משהו בנוגע לזה?