מה דעתכם על הכתיבה?

זאת רק אני נגד העולם,
לפעמים אני שואלת את עצמי למה אני עדיין פה, כי מי כבר צריך אותי?
הדבר היחיד שמחזיק אותי זה התקווה שיום יבוא ואני אהיה מאושרת.
יום יבוא ואני אהיה גאה בעצמי שלא הרמתי ידיים.
אני אסתכל במבט לאחור ואני אצחק.
אני מחכה ליום שבו אני אוכל לחייך חיוך אמיתי, לא מזוייף ומאולץ, אני אגיד בבטחון את שתי המילים בלי לשקר "אני מאושרת".
אני יודעת שזאת סך הכל תקופה ולא יותר, והיא תעבור. אני זוכרת ששום דבר לא נמשך לנצח. גם במקרה הטוב וגם ברע.