6 תשובות
את בסדר פשוט תשקלי לפני שאת מדברת ועושה מעשים
כן הכל בסדר.הוא סהכ בן 7,תעמידי אותו במקום פעם אחת.את האחית הגדןלה
את האחות הגדולה ולך יש את שיקול הדעת. אם הוא מתעקש לא לקום בבוקר תעזבי אותו זה הוא מפסיד וזה הוא שיקבל את העונש שלו על זה, ואז הוא יבין
שואלת,
מה שמצחיק זה שאת, בגילך, כבר מתנהגת בצורה יותר הורית מאשר אמא שלך. את בהחלט צודקת: חייבים לשים לו גבולות עכשיו, אחרת יהיה מאוחר מדי.
אם כבר מישהו צריך להרגיש רע, זו אמא שלך, שבמקרה הזה לא ממלאת כראוי את תפקידה כאמא. (אני מדגישה: במקרה המסוים הזה, לא חלילה באופן כללי.)
שאלה: למה הכוונה ב"אני מכניסה אותו"? מכניסה לאן? לבית הספר? כלומר לוקחת אותו לבית הספר בבוקר?
מה שמצחיק זה שאת, בגילך, כבר מתנהגת בצורה יותר הורית מאשר אמא שלך. את בהחלט צודקת: חייבים לשים לו גבולות עכשיו, אחרת יהיה מאוחר מדי.
אם כבר מישהו צריך להרגיש רע, זו אמא שלך, שבמקרה הזה לא ממלאת כראוי את תפקידה כאמא. (אני מדגישה: במקרה המסוים הזה, לא חלילה באופן כללי.)
שאלה: למה הכוונה ב"אני מכניסה אותו"? מכניסה לאן? לבית הספר? כלומר לוקחת אותו לבית הספר בבוקר?
שואל השאלה:
אני כל יום לוקחת אותו לבית ספר, מחזירה, מכינה לו לאכול, שיעורים הכל אני עושה איתו..
תודה רבה על התשובות באמת עזר לי!
אני כל יום לוקחת אותו לבית ספר, מחזירה, מכינה לו לאכול, שיעורים הכל אני עושה איתו..
תודה רבה על התשובות באמת עזר לי!
אנונימית
הה מה שאני חושבת שאת צריכה להגיד להורים שלך:
אתם נותנים לי אחריות על הילד, אבל לא כלים. איך אתם רוצים שאטפל בו אם אין לי סמכות ביחס אליו?
אני שלחתי אותו לישון ולא קיבלתי ממכם שום גיבוי. אם הוא לא קם בבוקר, אני לא מתכוונת לאחר בגללו לבית הספר. מצדי שיישאר בבית כל היום. או שתתחילו לגבות את ההתנהגות שלי ולאפשר לי להעניש אותו כראות עיניי.
בהקשר של שינה, ממש עכשיו היה לי קטע קשה עם הבת שלי, בת שלוש. היא לא רצתה ללכת לישון, ולאחר שהשכבתי אותה היא בכתה וצרחה. ניגשתי אליה, ואמרתי לה שאני מרשה לה לבכות בשקט, אך אם היא ממשיכה לצרוח אעניש אותה. היא המשיכה לצרוח, הענשתי אותה, ולאחר מכן היא נרגעה.
שתביני, כאמא, אם הבת שלי בוכה וצורחת, הדחף הראשוני הוא לחבק ולנחם. אבל אני חייבת להסתכל על התמונה הגדולה: כאמא מוטלת עליי החובה לחנך אותה. ואם אוותר לה בכל פעם שהיא בוכה, אכשל במשימה.
כל זה רק כדי להדגיש את העובדה שפעלת נכון. אח שלך בכה מכיוון שהוא יודע שהבכי עובד על ההורים שלך. זה הכל.
בהצלחה! עדכני אותנו!
אתם נותנים לי אחריות על הילד, אבל לא כלים. איך אתם רוצים שאטפל בו אם אין לי סמכות ביחס אליו?
אני שלחתי אותו לישון ולא קיבלתי ממכם שום גיבוי. אם הוא לא קם בבוקר, אני לא מתכוונת לאחר בגללו לבית הספר. מצדי שיישאר בבית כל היום. או שתתחילו לגבות את ההתנהגות שלי ולאפשר לי להעניש אותו כראות עיניי.
בהקשר של שינה, ממש עכשיו היה לי קטע קשה עם הבת שלי, בת שלוש. היא לא רצתה ללכת לישון, ולאחר שהשכבתי אותה היא בכתה וצרחה. ניגשתי אליה, ואמרתי לה שאני מרשה לה לבכות בשקט, אך אם היא ממשיכה לצרוח אעניש אותה. היא המשיכה לצרוח, הענשתי אותה, ולאחר מכן היא נרגעה.
שתביני, כאמא, אם הבת שלי בוכה וצורחת, הדחף הראשוני הוא לחבק ולנחם. אבל אני חייבת להסתכל על התמונה הגדולה: כאמא מוטלת עליי החובה לחנך אותה. ואם אוותר לה בכל פעם שהיא בוכה, אכשל במשימה.
כל זה רק כדי להדגיש את העובדה שפעלת נכון. אח שלך בכה מכיוון שהוא יודע שהבכי עובד על ההורים שלך. זה הכל.
בהצלחה! עדכני אותנו!
באותו הנושא: