מה אתם חושבים על זה? (אני יודעת שזה ארוך אבל פליז תקראו)

היי, קוראים לי נויה(שם בדוי)
והיום אני הולכת לספר לכם את הסיפור שלי
אני כרגע עולה לכיתה ח'
ביסודי הייתי ילדה ביישנית, שקטה, וחסרת ביטחון עצמי, היו צוחקים עליי, לועגים לי, קוראים לי בשמות, יורדים על איך שאני נראת, היו אכזרים אליי, למשל: בכיתה ה, שבועיים אחרי ששברתי את היד, ילדה אחת שהיתה אז "חברה" שלי גררה אותי לרכל על המקובלת של הכיתה, והייתי ילדה תמימה,
יומיים אחרי השפוטות של הילדה המקובלת באות אליי, ושואלות אותי למה ריכלתי עלייה, באו בצורה מאיימת, מסתבר שהן רכלו עליי כל הפסקה וכל פעם שאמרתי משהו על המקובלת אז "החברה" שלי רצה לספר לה.
אף אחד לא התייחס אליי ברצינות, כולם שיחקו בי, השתמשו בתמימות שלי.
אבל, כשעליתי לכיתה ז', עליתי בלי אף ילד מהכיתה שלי, התחלה חדשה, וחברים חדשים,
כמובן שבימים הראשונים הייתי ביישנית, כמו תמיד, יום אחד, בבוקר, הסתכלתי על עצמי במראה, ועברה לי בראש השאלה: וואלה, מה לא בסדר בי? מה עשיתי לא נכון שביסודי כל השיט הזה הגיע לי?
למה כולם אומרים שאני מכוערת? יורדים על האף שלי, על האוזניים, על הכל! הרי בנפש, אני יותר יפה מכולם ביחד! אז למה זה מגיע לי?
והסתכלתי לעצמי בעיניים, והתחלתי להריץ את כל הדברים הטובים בי, מה אני כן אוהבת בי, מה כן יפה בי, להוכיח לעצמי שהם, אלה שהורידו אותי למטה, הם אלה שטעו, הם אלה שלא בסדר! לא אני!
לקחתי דף ועט, רשמתי 20 דברים שאני אוהבת בי, לקח לי לא מעט זמן, נזכרתי בכל התקופות, בכל התקופות הנוראיות שעברתי, על כלום! נזכרתי בהכל, ופשוט תודה לילדים האלה, שירדו עליי, שבגללם חזרתי בוכה הביתה אחרי בית ספר,
כי בגללם, לא הייתי איפה שאני היום,
אז חברים, אל תשברו לעולם, לא כל מה שאומרים עלייך בהכרח נכון! אל תקשיבו לאף אחד! רק ללב שלכם! תלכו בדרך שלכם, ואל תתנו לאף אחד להזיז אתכם, תלחמו בשיניים! אתם עוד תגיעו לפסגה! וגם אם תפלו, אל תוותרו לעצמכם, כי אתם הכי טובים שיש!
אוהבת אתכם, שבת שלום לכולם.❤