פריקה קטנה... אתם חושבים שיש אצלי בעיה? (מזהירה מראש-זה די ארוך)

אז ככה, אני בת 20 וכמו שבטח חשבתם אני נמצאת בצבא, ואין לי ממש חברים לצאת איתם בסופש. רוב הסופש אני בבית ועם אני יוצאת זה רק עם אמא שלי ואחותי.
בתיכון המצב היה בסדר, כי הייתה לי את החבורה הקטנה ואז היינו נפגשים די הרבה בשישי ושבת. באמצע השבוע הייתי רוב הזמן לבד בבית במחשב.
אני לא יודעת למה, אבל מאז ומתמיד הייתי די מתבודדת. אני מסוג האנשים האלה שהם בסדר עם כולם, ואני באמת מתחברת לאנשים די בקלות, אבל לשמור על קשר אני לא מצליחה.
אמא שלי כל הזמן לוחצת עליי לפגוש חברים, ומשום מה אני עוד יותר מסתגרת בתוך עצמי.
לפעמים אני מרגישה שמשהו אצלי לא בסדר. אני באמת לא יודעת.
אני לא כל כך חובבת מועדונים ומקומות צפופים ורועשים, נורא קשה לי במקומות כאלה, והייתי איזה שלוש פעמים ולא היה לי טוב. אני לא רואה טלוויזיה, וגם כשהייתי רואה לא ראיתי את מה שכל הבנות ראו כמו כמעט מלאכים וכאלה, ובכלל אני מרגישה די מוזרה כזו לפעמים. בזמן שכולם יצאו עם חברים שלהם, אני ישבתי בבית וכתבתי או ציירתי או חיפשתי שירים חדשים לשמוע.
גם אין לי אינסטגרם או סנאפצ'ט ואני לא מסוגלת לסבול שיחות חסרות משמעות. אבל אולי אני צריכה להתפשר ולהשתנות? להיות כמו כולם כזה? להפסיק להיות כזו מתבודדת שמסתגרת בחדר וכותבת? אני פשוט מרגישה כזו עלובה. אני לא מבינה למה אני חסרת חברים. אני מפחדת שזה יהיה ככה כל החיים. אני גם לא יודעת להיות חברותית. אני באמת לא יודעת.