למה *חייבים* להיות עצובים ומדוכאים במסע לפולין?

שואל השאלה:
אני ממש לא מתכוונת לזה שאנשים צוחקים במקומות עצמם. אני מתכוונת לאוטובוס, למלון שאנחנו נמצאים, וברחבי העיר. הכוונה היא ממש לא במחנות ההשמדה.

עדין זה סיור מכבד ולא צחוקים

כי כל נושא הטיול מדכא ועצוב

ורוב הסיכויים לא תוכלי לצחוק בטיול מרוב הזועוות שתראי

לא חייבים , זה יוצא

כי הולכים למקום שבו האחים שלך נרצחו

כי את נוסעת לשם בשביל לראות את כל הזוועות שהיו שם ולהזדהות עם זה...
זה ממש לא מתאים לצחוק במקום שנרצחו בו ככ הרבה אנשים.
טיול כדי להנות מהסביבה תעשי אחרי התיכון...

כי את הולכת לראות מחנות השמדה וזה נושא רגיש שצריכים לכבד ולא להעשות ממנו צחוק

אני לא הייתי כל הזמן בדיכאון, לא בכיתי ממש, את האמת שהקור המקפיא דיי הרס לי את הטיול... כולנו היינו על סף היפותרמיה.
אבל הקונספט של הטיול הוא כזה, לנו היה צחוקים באוטובוס וגם בחדרים... אנחנו מנציחים את המתים וזוכרים אותם לא חיים את מותם.

לא יודע איך זה אצלך אבל אצלנו כולם צחקו בדרכים ונהנו מהנוף ובמקומות עצמם שקט מופתי מעכלים את מה שקרה
היה לנו גם ארוחת שישי שכולם שרו בקולי קולות שירי שבת ופסח וחנוכה (ובכלל הטיול היה בספטמבר)