מה התסמינים לחרדה חברתית?

שואל השאלה:
כאילו כמו ביישנות?

את שואלת על עצמך או כאיתו איך לזהות את זה אצל מישהו?

שואל השאלה:
על עצמי
כי אני די בטוחה שיש לי
אבל יש אתרים שאומרים דברים שונים מויקיפדיה ואני לא יודעת למה להאמין

שואל השאלה:
זה חייב להיות כל הזמן?

למה אנשים לא מבינים שחרדה חברתית זה לא משהו שאפשר לעשות פשוט "מה שאתה מפחד"? בבקשה תקראו הכל ותעזרו לי שכמה שיותר יראו
חרדה חברתית חרדה פחדים
אומרים לי תיגש תדבר עם אנשים והם לא מבינים שאני לא מסוגל
שאני בוכה שאני לא מצליח
שאני רוצה את זה יותר מכמה שאני רוצה לנשום אבל אני פשוט לא מסוגל
וזה רק גורם לי להרגיש יותר רע
הם לא מבינים שחרדה חברתית זה לא סתם םחד
אלא מחסום אמיתי
שתופס את המחשבות 24/7
וכל היום המוח פועל וחושב מה אומרים עליי
מה חושבים עליי
האם מה שעשיתי היה טעות
כל מילה שמוציאים מהפה עוברת סינונים שלמים במוח לפני שנותנים לה לצאת מהפה
ומילים ומשפטים שנפלטים מכניסים ללחצים ופחדים
ואתה מרגיש כמו אילם שלא מסוגל לדבר
אתה מסתכל על אנשים ורוצה להצטרף לשיחה אבל הידיים שלך מזיעות והרגליים דבוקות לרצפה
המוח שלך מריץ את כל הדברים שאתה יכול לתרום לשיחה ואת כל הבדיחות והכל אבל אתה פשוט לא יכול לזוז
כשאתה קם מהכיסא באמצע השיעור כדי לזרוק משהו לפח או כשהמורה שואלת אותך שאלה העיניים לא מפסיקות לזוז ולהסתכל על כולם
לדמיחן שצוחקים עליך ומסתכלים עליך
לפחד שתיפול
או שתטעה
למה יש כל כך חוסר מודעות כלפיי המושג חרדה חברתית?
מי מזדהה איתי?


כתבתי את זה לפני קצת זמן...תגידי אם את מרגישה משהו כזה

פאק ואם ראית משהו דלא היה אמור להיות שם תתעל י

מזדהה איתך ^ גם לי יש חרדה חברתית וזה לא פשוט בכלל

שואל השאלה:
אני מזדהה על רוב הדברים
רק שבכיתה אני כן מדברת כששואלים אותי שאלה אבל כן לפעמים נורא מפריע לי אם חושבים שאני חננה או משהו שאני לא חכמה זה כן משהו שעולה לי רק אחרי שאני מדברת

וכל שאר הדברים זה כאילו שקראו אותי כאילו אני ספר

אבל נגיד אם אני מדברת עם חברים אין לי בעיה לדבר ולצחוק, טוב רוב הזמן...

שמקריאים שמות הלב שלך על 200?

כי זה "איזור בטוח"
אבל כן..יש מצב

שואל השאלה:
what's the schedule

כן בדיוק

שואל השאלה:
שמקריאים שמות אני בסדר

שואל השאלה:
אבל יש מקום שאני מרגישה הכי פחות חסרת ביטחון
אולי זה ישמע מפגר אבל שאני מדברת מול קהל (כשיש לי טקסט כמובן)
קהל שאני לא הכי מכירה אבל שאני מדברת כולם בשקט ומוחאים לי כפיים ככה אני בעצם מסיחרה את זה ואני תמיד רוצה להקריא עוד כי אני מרגישה בטוחה אני לא יודעת איך

שואל השאלה:
טוב כן רועדות לי הידים אבל חוץ מזה אני מסתכלת על הקהל ואני מדמיינת שהם המשפחה שלי וככה הרבה יותר קל לי


ואני מצטערת אם חפרתי

או כשכל אחד צריך להגיד את השם שלו בתחילת שנה כי המורה חדשה ואתה מפחד שיקטעו אותך(תמיד קורה לי) ואני הופכת להיות אדומה