אני יודעת שזה ישמע נורא אבל

אני מאוהבת במישהו בן 22, אני בת 16. אני יודעת שישר כולם יקפצו למחשבות ויתקפו אותי ויגידו שאנחנו במקומות שונים בחיים וזה הרבה שנים וכל זה. וואלה מבינה את זה כי לזה אנחנו רגילים, שהפרש כזה הוא ענק ולא הגיוני, אבל אני באמת בן אדם בוגר מאוד, עברתי המון דברים שאנשים כפול ממני לא עברו ויש לי ראש באמת מבוגר יחסית לגילי, וכן ניסיתי לצאת עם ילדים בגילי וטיפה יותר מהגיל ופשוט לא מעניין לי איתם. יש לנו שיחות ארוכות ואף פעם לא משעמם לי איתו, ההומור שלנו אותו הדבר, הכימיה מושלמת ושלא נדבר על המשיכה... אבל השאלה שלי האם אחרי כל מה ששמעתם והבנתם מהסיטואציה, זה באמת כל כך נורא? אני באמת רוצה לשמוע דעות כנות לפני שאני מנסה לעבור איתו מידידות למשהו רציני..