שאלה למאמינים הדוגלים בפרטיות בעניין של העבירות: למה ה' צוה על התוכחה? בשביל החוטא יאמר למוכיח "למה אתה מתערב"?

שואל השאלה:
1.איפה שאפשר לדון זכות - דנים. בכל אופן, אם ברור שמשהו לא בסדר - זה לא פותר מלהוכיח.
2. בדבר הכתוב בתורה מפורש - אומרים גם אם הוא לא ישמע (ברבים) פעם אחת וביחיד עד יכנו ועד יקללנו". עיין באורח חיים, סימן תרח, סעיף ב הגה ובמשנה ברורה שם.

שואל השאלה:
1.שלא יהיה חילול ה': שלא יראו שברבים שחוטאים ואף אחד לא מעיר על כך כלום. אמרתי שתעיין במשנה ברוה. עשית את זה? לגביהשנאה, "אור החיים" אומר שם על הפסוק שלא צריך לחשוש לזה. אם מוכיחים נכו, כתוב "מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי, חֵן יִמְצָא מִמַּחֲלִיק לָשׁוֹן" (משלי כח, כג).

2. בזוהר מובא שאדם צריך לרדוף לזכות את החייבים כמו אחרי החיים שלו.

שואל השאלה:
אם אני מביא לך ראיות מהמקורות - למה שלא תסכים עם זה? מה זה משנה מה לימדו אותך?
נ.ב. אני לא קובע, אני שואל: המינוס ממך?

יש תמיד חובה "להוכיח" .
זה קשור גם ל "לא תעמוד על דם רעך" ו "ואהבת רעך כמוך" - זה ממקום של אכפתיות גם לאדם האחר אבל גם על החברה כולה כי "מהרסיך ומחריבך ממך יצאו". חברה צריכה מבפנים להתחיל לאבד שליטה בשביל לקרוס בוודאות.

העניין שברור שיש דרך.
זאת אומרת "אל תלבין פני חבריך" - אפשר לדבר עם אדם בפרטיות למשל ולא להעמיד אותו במקום בפני כולם ועוד.

השאלה היא למה אתה חושב שגם הדתיים אומרים כזה דבר? כי זה התודעה עכשיו בחלק גדול מהחברה - כל אחד יעשה מה שהוא רוצה.
אבל מבחינת התנ"ך ברור שאסור לעשות כזה דבר (להסכים לראות דברים קורים ולשתוק). אצל החילונים זה ברור למה הם ככה - הם רוצים לעשות מה שבא להם. ואך עושים את זה? אומרים לאנשים שכל אחד יעשה מה שבא לו ושלא יתערב. זה עניין של סמכות. בעיקר מחסור בסמכות מצד ההורים .