איך להתמודד עם חוסר כישורי חברה בסיסיים?

שואל השאלה:
אין לי חכמת חיים אבל, אני גאון פשוט לא חכם חיים

שואל השאלה:
אני לא יודע להתמודד עם סיטואציות עם בני אדם וסביבה חדשה וליצור קשרים, חברויות וכל זה

סטיבן הוקינג היה פיזיקאי(אסטרופיזיקאי), לא פסיכולוג או סוציולוג

שואל השאלה:
לכאורה אין קשר אבל שמתי לב שלהרבה אנשים מאוד אינטליגנטיים יש לפעמים איזה משהו חברתי.. לא תמיד, אבל לפעמים יש.

וניסיתי, אבל זה לא נראה לי ניסיון מוצלח במיוחד. (וגם זה לא זול במיוחד)

אני מניח שאתה מדבר על אינטיליגנציה רגשית, שזו בעיה שיש בדרך כלל לאנשים בעלי אינטיליגנציה כללית גבוהה באמת.

שואל השאלה:
את צודקת, אין קשר באמת וזה היה לכאורה חסר משמעות לציין את הדבר הראשון בראש השאלה בצורה מעט לא עניינית...
מצד שני אני מרגיש שכשאני מחבר שאלות שמנוסחות ישר ולעניין ובאופן המתומצת והרלוונטי ביותר, משום מה, אני מקבל הרבה פחות יחס ותגובות מועילות.
ואני רואה שמשתמשים פה נוטים לעשות את ההפך על ימין ועל שמאל, ואלה שלא.. בדרך כלל נשכחים איי שם בין השאלות. ככה שאני מנסה להתנהג לפי הנורמה באתר ולהעזר בו.. למרות שזה לא מוצא חן גם בעיניי למען האמת...

הנה מבחן נחמד לאינטיליגנציה רגשית, אם תרצה אתה יכול לנסות אותו, אבל כמובן לענות בכנות מלאה. אני עשיתי אותו פעם וקיבלתי 125.

שואל השאלה:
אני פוחד מאפקט פסיכולוגי שלא אהיה כנה או משהו כזה או שאלחץ ולא אעשה את המבחן בצורה טובה.
אבל כן זכור חי שעשיתי פעם אבחון לבדוק קשב וריכוז והדבר היחיד שבלט זה יכולת חברתית נמוכה(שנמדדה על ידי יכולת זיהוי הבעות פנים..).
מצד שני האבחון לא היה מיועד להערכת היכולת החברתית שלי בלבד וגם האופן שבו היא נבדקה שם נראית לי מצומצמת מידי ולא אינפורמטיבית במיוחד.. אז אני לא בטוח שזה בהכרח אומר משהו גם כן..

שואל השאלה:
את מכירה אנשים שיש להם התנסות עם גופים דומים? והאם זה עזר להם? ולמשך כמה זמן הם ניסו טיפול?

המבחן לא קריטי, בכל אופן הדבר היחיד שאתה יכול לעשות הוא לנסות וליצור כמה שיותר קשרים חברתיים, זה יכול להיות דרך מסגרות בחיים ה'אמיתיים' או כאן עם מי שמוצא חן בעיניך בפרטי. אתה לא חייב להתאים את עצמך למה שהולך כאן ספציפית באתר למשל, כי הגיל הממוצע פה הוא די נמוך ומה שנאמר כן חלק מהפעמים הוא די ילדותי (לא ברטע רע, זה פשוט הגיל כאן וגם לא תמיד). ברגע שתיצור קשרים עם מי שנראה לך נחמד אז הרווחת פעמיים, חברים שמתאימים לך עם האופי וצורת החשיבה שלך, וגם כישורים חברתיים באופן כללי. תראה מה אתה מוכן לסגל לעצמך מבחינת תכונות וצורת התנהגות שנוח לך איתן ומה לא. זה לא שכל מה שנכתב כאן מייצג את כל החברה כולה.

אגב למשל שאלה כזאת כמו שכתבת אותה באמת מרתיעה אנשים מבכלל להגיב.
הם חושבים אחג משני דברים: או שזה ספאם, או שאתה כנראה מתנשא, ואנשים לא אוהבים מתנשאים. אני נכנסתי לתגובות כאן כדי להבין אם זו שאלה רצינית ולא בשביל להתנשא.

שואל השאלה:
למען האמת אני כמעט בטוח שהייתה לי חרדה חברתית ברמה מסויימת בחטיבה ובתיכון.
אבל זאת כבר לא בעיה, (אבל אני עדיין נחשב "האדם השקט" או ביישן).
את הטיפול ניסיתי רק אחרי שהתסמינים ירדו בצורה משמעותית.(כי רק אז היה לי אומץ בכלל לדבר על זה כנראה) ככה שזה כבר לא היה רלוונטי עבורי החלק הזה.
בסופו של דבר המפגשים די התנהלו בתור שיחות של מה עובר עלי ותמיד זה הרגיש שלקראת הסוף של כל פגישה עולים פתאום דברים וכבר לא נשאר זמן. אבל בכל זאת זה כן לפעמים היה עוזר למשך כמה שעות ונותן תחושה של מן שלווה כזאת שלא הייתה קיימת לי בלי זה. כי הייתה לי שעה שבה הייתי מנסה להתבטא באופן רציף ולדבר פשוט.. (כאשר ביום יום אני מוצא את עצמי שותק כמעט כל הזמן)
אבל למרות שזה היה נחמד והכל, היה ברור לי שזה פיתרון רגעי, זה השרה תחושת שלווה רק לכמה שעות ואני לא מרגיש שזה גרר שינוי בטווח הרחוק בצורה מובחנת.
קשה לי לראות עכשיו איך שיחה עם פסיכולוג/ית תעזור לי, אני חושב שאני צריך איזה פיתרון מבני, שיתקשר לחיים היום יומיים שלי ולהרגלים שאולי אפתח או משהו כזה.. ולא איזשהו מפגש שקורה רק פעם בשבוע.

שואל השאלה:
*בתגןבה הקודמת עניתי למה ש. . . כתבה*

אני מבין מה אתה אומר(לגבי היצירת קשרים).
איכשהו אני מצליח למצוא אנשים שאו שאני מחבב או שאני מעריץ או שאני פשוט מסתדר איתם וזה.. אבל אם זה תלוי בי, אני לא מפתח אינטראקציה. כל פעם מחדש אני כאילו שואל את עצמי האם זה חלק מהנורמה לעשות כך וכך.. האם זה נורמאלי לבוא לאדם המסויים ולומר שלום או לנסות ליצור אינטראקציה ידידות חסרת מהות(לכאורה).
אבל אני מוצא את עצמי נסוג לאחור ומגיע למסקנה שמה שאני חושב לעשות יראה לא נורמאלי ושאני לא באמת רוצה את זה.
ואז אני נמנע מאינטראקציה.
לפעמים אני תוהה אם אני בכלל מסוגל לאהוב אנשים, ואני לפעמים באמת חושש שלא...
וגם כשזה בא ביוזמת אותם האנשים, אני אף פעם לא מביא את עצמי לידי ביטוי בצורה שנראית לי מספקת.
ואני מפקשש הרבה מאוד מחוות ידידותיות שאנשים עושים כשהם נפגשים ומביך את עצמי וכנראה גם אותם.. כל פעם מחדש כשזה קורה.
אני שקוע יותר מידי באיך להראות נורמאלי עד שבאופן מעשי אני לא נראה נורמאלי וגם מרגיש מרוחק מאנשים.

לגבי הדבר השני שאמרת, אני מבין שתפיסת המציאות שלי לגבי האתר מעוותת כנראה, ותודה שהבהרת לי את הדברים.

לאכול שקדי מרק

בעייתי
גם אני שואלת את עצמי איך להתמודד עם העובדה שאני הכי יפה בארץ