משהו שכתבתי, בבקשה תגידו לי מה אתם אומרים?

מכירים את התקופה הזאת שהכל שחור? שאתם מרגישים שאי אפשר לצאת מזה?
הכל מעיק, הכל קשה, לא משנה שמבחוץ אני כל הזמן מחייכת וצוחקת אבל מבפנים, מבפנים משהו צועק, מבפנים אני בוכה.
מכירים את ההרגשה שאין עם מי לדבר?
מה שנשאר זה רק לבכות לכרית בלילה.
אתה כל כך רוצה לספר אבל אין למי, ובמקרה שיש כזה אתה לא יודע בכלל איך להתחיל. גם שלפעמים נראה שהכל טוב ויפה ההרגשה לא עוברת, לפעמים נראה כאילו אין סיבה וזאת סתם תקופה רעה אבל זה יותר מזה, זה בעיקר בגללו, בגלל הילד הזה שככה נכנס לי לחיים בלי רשות, לא משנה כמה אני מנסה להוציא אותו ממני אי אפשר. וזאת הסיבה שיש חלל ריק כי הוא יושב שם אבל רק אצלי ולא אצלו.
הכל שחור, חלל ריק בפנים, ואף אחד לא יודע ולאף אחד לא אכפת.