סתם פריקה... משהו שיושב עליי המון זמן

דוד שלי נפטר מסרטן, וזה היה ממש בהפתעה כי הוא לא סיפר לאף אחד שיש לו סרטן.
זה קרה לפני יותר מחצי שנה, ועכשיו פתאם ראיתי באיזה כתבה מישהו עם פרצוף דומה לשלו, ופתאם זה החזיר אותי למחשבות עליו.
מחשבות על זה שהוא פשוט לא קיים יותר עכשיו, והוא לא הספיק לעשות כלום בחיים שלו.
על זה שאישתו הייתה דפוקה, (אני שונא להגיד את זה כי היא אחות של אמא שלי... אבל היא באמת קצת מעורערת.) ועל זה שהשנים האחרונות של החיים שלו היו ממש קשות, ראיתי איך הוא היה רזה וצהוב כזה. והוא פשוט פאקינג לא סיפר לאף אחד שיש לו סרטן. ויום אחד הוא פשוט לא קיים יותר. עצוב לי שהוא לא חי את החיים שלו.
הוא היה גאון ברמות. הוא עזר לי כמה פעמים במבחנים, והוא היה פשןט גאון לגמרי.
וזה מרגיש לי כל כך חבל שהוא לא הגיע למקום שמגיע לו להגיע. אישה טובה יותר, חיים טובים יותר, אנשים שיאהבו אותו. משפחב נורמאלית.
זה מרגיש כל כך פספוס.