אתאיסטים מבית דתי/בית לא אתאיסטי, מה גרם לכם להפוך לאתאיסטים?

חשיבה הגיונית

כפייה דתית

להסתכל על דברים בדרך שונה

ההתפתחות השכלית

עד גיל 12 לא הטלתי ספק בזה שאלוהים קיים. הוא היה קיים וזה הכל, לא שאלתי את עצמי מה אם הוא לא קיים.. למה אני מאמין וכו... ולא פקפקתי. אני זוכר שבכיתה ג חבר שלי אמר שהוא לא מאמין באלוהים, ומה עשיתי? צחקתי עליו. כי הרי "כמובן שאלוהים קיים לא?".

התחלתי בגיל 12 בערך להתעניין במדע, קראתי ספרים, מאמרים, ראיתי סרטים על הרבה דברים. וזה תמיד נושא שמשך אותי והעלה בי שאלות - אבל תשובות קשה למצוא בגיל צעיר חוץ מלשאול את ההורים..

בגיל 12-13 סוף סוף הקול בראש שלי שאל את עצמי - רגע אחד, האם לאמונה שלך באלוהים יש ביסוס? או שזה סתם משהו שברור לך שקיים אבל אין לך מושג מה הוביל אותך ללחשוב שהוא קיים? וחשבתי וחשבתי והמשכתי לחשוב ולקרוא.

ומה שחשוב זה שהבנתי בסוף שהאמת חשובה לי. והבנתי שאין סיבה אמתית לחשוב שאלוהים קיים. אין לזה הצדקה, ביסוס, והוכחה. ואני נוטה לחשוב שאני אדם ראציונלי - כך שכדי שאאמין באלוהים, חייב להיות לזה הוכחה. והחלטתי שאני נשאר אתאיסט, עד שאני מקבל את ההוכחה הזו. והנה אני כמה שנים אחרי זה, עדיין ממתין שמישהו יבוא ויוכיח לי שאלוהים אכן קיים.

כפייה דתית והגיון

התשובה של למה אנחנו כאן, די ממצה את התהליך שעברתי ואני מניח שככה גם רבים. אבל התהליך הזה מסתיים בלמידת האמת (וזה ההבדל המהותי בין חילוני לאתאיסט, וזו הסיבה שאתאיסט לא יכול לחזור בתשובה לעומת חילונים שכן). האמת ידועה, וכל מה שצריך לעשות הוא להיות מוכן ללמוד אותה, ללא תלות בתוצאה, קשה ככל שתהיה. כשהתוצאה מוחלטת מראש (יש אלוהים ולא משנה כלום), אז לא באמת מפנים את הראש ללמידה, אלא לחיפוש תירוצים והיצמדות מוחלטת אליהם תוך אטימת ההיגיון.