אני מרגישה שכל מה שאני עושה בחיים זה לאסוף קראשים. מי מרגיש/ה כמוני?

שואל השאלה:
אני מנסה אבל אין לי מושג איך ופשוט לא נראה לי שמישהו מהם שם עליי. האמת שדווקא הייתי ככה כשהייתי קטנה ואז כן התאהבתי במישהו ברצינות אבל איכשהו זה קרה לי שוב ואני אפילו לא יודעת איך כי אם באמת הייתי אוהבת מישהו לא היה לי איכפת מאף אחד אחר אז למה אני ממשיכה לאסוף? והבת פשוט נראה לי שהיא נמשכת רק לבנים וגם היא היתה חברה ממש טובה שלי אז זה סתם יהיה הזוי. כאילו אני לימדתי אותה לשים טמפון כשהיינו קטנות יותר והיא קיבלה בפעם הראשונה אז...

חחחחחחחחח
כנלל וואי ראיתי היום מישהו בי"ב נכנסתי לשיעור שלהם כי עשיתי מבחן הוא היה ממש חתיך חחח איך זה שכל שכבה אחרת חוץ משלי הרבה יותר נורמלית ויש בה חתיכים חח



*עכשיו בלי צחוקים באמת שזה סתם זה עובר ככל שלא תראי אותם בתכלס לאהוב מישהו זה ממש שונה אפילו קראש רציני זה שונה.

שואל השאלה:
כן זה ברור לי שזה שונה אבל קראש זה בדרך כלל אומר שחושבים עליו כל הזמן וכאלה אז איך אני יכולה לעשות את זה עם שישה אנשים? (ובת).
גם אחד מהם הוא שכבה מתחתי ואני אוכלת על זה סרטים ממש. ואיכשהו דווקא הוא הכי נחמד מבינהם והוא היחיד שכן מרגיש שקצת איכפת לו ממני. כאילו יש לי קשר דיי קרוב עם כולם זה לא שראיתי מישהו מרחוק ונדלקתי עליו אבל הוא היחיד שכן טוב אליי אבל אני מרגישה ממש מוזר בגלל שהוא שכבה מתחתי למרות שתכלס אני מהקטנים בשכבה והוא מהגדולים אז אני בטח מבוגרת ממנו רק באיזה שלושה חודשים אבל אני עדיין בסרטים מזה