אני פשוט שונאת את עצמי ואת החיים שלי ואני פשוט מרגישה רייקנות ואין לי עם מי לדבר.. אני לא סומכת על אף אחד..

דברי איתי בפרטי, סתם סביר להניח שזה יכניס ליותר דיכאון.


תצאי לבלות, תעשי דברים שאת אוהבת, תלמידי גיטרה ודברים שיעסיקו אותך , כל מה שמעניין אותך גיטרה זו סתם דוגמה, תדברי על זה עם חברים קרובים ומשפחה, אולי תפני אפילו לפסיכולוג וכו'.

יש הרבה דרכים, פשוט תחפשי לך מוטיבים ותיישמי אותם

מציעה לך לדבר עם ההורים על זה לראות מה הם חושבים ומציעים לעשות..
מכיוון שאני לא יודעת בדיוק מה הבעיה שלך תספרי אותה לאחד בהורים ותבקשי מהם עזרה פסיכולוגית אם זה מחמיר
מבינה אותך לגמרי לי הייתה גם תקופה שהייתי בדיכאון מאוד אבל היום אני במקום איר בעזרת טיפול פסיכולוגי:)
בהצלחה

ואוו זה בדיוק מה שקורה לי מדי פעם , פעם הייתי בדיכאון קשה ומאז זה מגיע לי כל כמה זמן , בשבילי זו פשוט תקופה שעוברת , הדבר הכי טוב בשבילי זה פשוט להעביר את הזמן בדברים שאני אוהב (משחקי מחשב בעיקר , סרטוני מוטיבציה , מוסיקה ...)

מרגישה כמוך
את רוצה לדבר?
את בחיים לא לבד❤

מכיר את ההרגשה...
להרגיש כלום מבפנים, לקום בבוקר ולשאול "מה הטעם?" ולהשאר במיטה.
שכלכך צריך מישהו לדבר איתו, ואז קולטים שאין לך עם מי...
ההרגשה שתוקעים לך סכין בגב, פעמים ולא להבין למה זה מגיע לך.
ההרגשה שאתה כבר לא רוצה יותר להמשיך.

אבל את חייבת להיות חזקה, ולהיות נחושה להמשיך, להבין שהכל עוד יעבור, ותפגשי אנשים שבאמת יעזרו לך.

אני יודע שאמרת שאת לא רוצה לדבר בפרטי עם אנשים, אבל אם את בכל זאת רוצה, אני כאן.

בואי תדברי איתי, אני ממש רוצה לעזור לך, בבקשה❤

יש משפט מפורסם שטוען ש"החיים לא מגיעים עם חוברת הוראות" כשאתה אוהב את עצמך, אתה גם מעריך ומכבד את עצמך ואת מה שאתה עושה, וזה תמיד ישתקף בדרך שבה הסביבה שלך תתייחס אליך. למרבה הצער, רובינו מוצאים שקל לנו מאוד לרדת על עצמינו על כל דבר קטן שלא הסתדר כפי שתכננו. למעשה בכל אחד מאתנו יש חלק שחושב שאם פישלנו ולא נרד על עצמינו, נמשיך לפשל מנגד- מתי הפעם האחרונה שזכרנו לשבח את עצמינו על משהו טוב שעשינו? כדי שנוכל להתקדם, עלינו לשים בצד את הבריון הפנימי שרוצה לגרום לנו לחוש קטנים, כי לא רק שהוא אינו מועיל לנו, הוא עוצר וחוסם אותנו מלהגשים את מטרותינו בחיים. בסוף, זה כיף לחיות ואפילו שווה.