9 תשובות
להכיר קודם כל חברים בעבודה/שירות מה שזה לא יהיה.
חברים זה הרבה.
בנוסף, מציעה לך ללכת לפסיכולוג לדבר איתו פעם בשבוע זה אחלה.
חברים זה הרבה.
בנוסף, מציעה לך ללכת לפסיכולוג לדבר איתו פעם בשבוע זה אחלה.
ללכת לטיפול פסיכולוגי.
תמצאי לך את המקום שלך, לשבת ולהתמרמר כל החיים זה לא פיתרון. את כבר לא בת 15 שאת יכולה לשבת בדיכאון וחוסר מעשה ולבכות שאת בודדה.
קומי, תרימי את עצמך, לא אוהבים אותך? שלא יאהבו.
לא מוצאת לעצמך מקום? תבני לעצמך מקום.
תחשבי איזה דברים את אוהבת לעשות, תמצאי עבודה מגניבה, תצאי לקורס, תחפשי סיבה לחיות כי לשבת ולחכות לסוף זה לא נקרא לחיות זה נקרא לנשום.
חברים זה לא הכל בחיים ולא כולם צריכים חברים בחיים שלהם.
קומי, תרימי את עצמך, לא אוהבים אותך? שלא יאהבו.
לא מוצאת לעצמך מקום? תבני לעצמך מקום.
תחשבי איזה דברים את אוהבת לעשות, תמצאי עבודה מגניבה, תצאי לקורס, תחפשי סיבה לחיות כי לשבת ולחכות לסוף זה לא נקרא לחיות זה נקרא לנשום.
חברים זה לא הכל בחיים ולא כולם צריכים חברים בחיים שלהם.
תהיי חזקה
שואל השאלה:
סיימתי שירות ועכשיו אני עובדת והכי לא יושבת בצד ובוכה זה רק אני עם עצמי אף אחד בחיים לא ינחש שאני בדיכאון.
סיימתי שירות ועכשיו אני עובדת והכי לא יושבת בצד ובוכה זה רק אני עם עצמי אף אחד בחיים לא ינחש שאני בדיכאון.
אנונימית
תלכי למקומות ותפגשי אנשים חדשים אם לא עובד לכי למקום אחר תמשיכי לנסות אל תוותרי
אין לך מישהו שאת יכולה לספר לו?
רוצה לדבר?
היי אנונימית יקרה,
אם אני מצליחה להבין נכון, נדמה לי שאת מתארת התמודדות ממושכת עם חוויה קשה של תלישות, שמותירה אותך בבדידות כואבת מנשוא... בתחושה שאין במי ובמה להיאחז כדי למצוא משמעות, למצוא מקום לקרוא לו "בית", ולהרגיש בטוחה, מוגנת ושייכת כמו שמרגישים בבית...
ואולי רגע לפני שאת הולכת לאיבוד, באופן סימלי או על ידי מעשה אובדני, את זועקת לעזרה, מקווה שימצאו אותך... ואולי זה מעיד על קול בתוכך שעוד רוצה לחיות, שעוד לא איבד את כל התקווה... קול שמבקש לשמור ולהגן עלייך מפני צעד ממנו אין דרך חזרה...
ואני מתארת לעצמי שהבחירה לשתף פה הייתה צעד לא פשוט בלשון המעטה, שהצריך ממך לגייס את כל הכוחות שנותרו והרבה אומץ, להתגבר על אכזבות עבר ולקוות פה למצוא תמיכה ואוזן קשבת... ובאלו אולי תוכלי להמשיך ולהיעזר...
ובמלחמה הזו בין ייאוש לתקווה, בין חיים ומוות כדאי באמת לגייס תמיכה. יקרה, אני דואגת לך ורוצה להזמין אותך למקום בטוח שיוכל להיות עבורך תמיכה זו. אני מתנדבת באתר שנקרא סה"ר (סיוע והקשבה ברשת). יש לנו צ'אט אישי ואנונימי לחלוטין, דרכו אפשר להתכתב עם אחד מאיתנו המתנדבים. נשמח ממש לשמור ממך, להבין יותר לעומק, לתמוך ולחשוב ביחד על דרכים להקל ולעזור, דרכים להימצא. אם תרצי, מחכים לך הערב או כל ערב אחר (חוץ משישי) בין תשע לחצות, באתר: https://sahar.org.il.
שלך מכל הלב,
מתנדבת סה"ר
אם אני מצליחה להבין נכון, נדמה לי שאת מתארת התמודדות ממושכת עם חוויה קשה של תלישות, שמותירה אותך בבדידות כואבת מנשוא... בתחושה שאין במי ובמה להיאחז כדי למצוא משמעות, למצוא מקום לקרוא לו "בית", ולהרגיש בטוחה, מוגנת ושייכת כמו שמרגישים בבית...
ואולי רגע לפני שאת הולכת לאיבוד, באופן סימלי או על ידי מעשה אובדני, את זועקת לעזרה, מקווה שימצאו אותך... ואולי זה מעיד על קול בתוכך שעוד רוצה לחיות, שעוד לא איבד את כל התקווה... קול שמבקש לשמור ולהגן עלייך מפני צעד ממנו אין דרך חזרה...
ואני מתארת לעצמי שהבחירה לשתף פה הייתה צעד לא פשוט בלשון המעטה, שהצריך ממך לגייס את כל הכוחות שנותרו והרבה אומץ, להתגבר על אכזבות עבר ולקוות פה למצוא תמיכה ואוזן קשבת... ובאלו אולי תוכלי להמשיך ולהיעזר...
ובמלחמה הזו בין ייאוש לתקווה, בין חיים ומוות כדאי באמת לגייס תמיכה. יקרה, אני דואגת לך ורוצה להזמין אותך למקום בטוח שיוכל להיות עבורך תמיכה זו. אני מתנדבת באתר שנקרא סה"ר (סיוע והקשבה ברשת). יש לנו צ'אט אישי ואנונימי לחלוטין, דרכו אפשר להתכתב עם אחד מאיתנו המתנדבים. נשמח ממש לשמור ממך, להבין יותר לעומק, לתמוך ולחשוב ביחד על דרכים להקל ולעזור, דרכים להימצא. אם תרצי, מחכים לך הערב או כל ערב אחר (חוץ משישי) בין תשע לחצות, באתר: https://sahar.org.il.
שלך מכל הלב,
מתנדבת סה"ר
באותו הנושא: