מרגישה שאם אני אעלם מהעולם לא באמת אחסר למישהו

ככ מזדהה.

לי יהיה אכפת..

את רק חושבת, שאם תעלמי אז לא תחסרי לאפחד, זה לא נכון. תאמיני לי.

את רוצה מקרה שקרה לי היום? טרי מהחנות.
הייתי בבצפר והתחיל לי התקף חרדה, רציתי להשתחרר הביתה ולא יכולתי כי לא הרשו לי. אז התחלתי לבכות כמו ילדה קטנה. ברחתי משיעור וניסיתי לברוח מהבצפר, שזה לא טוב בכלל. ואני יודעת את זה.
אחרי זה, חזרתי לכיתה כי הסתיים שיעור ולא יכולתי להתמודד יותר. בכל מקרה, הפואנטה היא שהתייחסו אליי יותר משציפיתי. גרמו לי לצחוק, חייכו אליי חיוך יפה, שאלו אותי מה קורה ואמרו לי שהכל יהיה בסדר.
ועוד חשבתי להפך, שהם שונאים אותי.
זאת רק הרגשה, הרגשה טיפשית ונוראית אבל את יכולה להתמודד איתה ואני מאמינה בך בכל מקרה.

מזדהה לצערי..

לא אומרת שזה נכון אבל גם אם כן ובאמת לא תחסרי, מה אכפת לך ..את לא חיה בשביל אחרים את חיה בשביל עצמך ..אז תעשי מה שאת רוצה לעשות ושימי ז*&* ואולי אז תפסיקי לחשוב למי תחסרי ולמי לא כי זה כבר לא יהיה אכפת לך..

ואני בטוחה

זה בסדר, אני יודעת שהרגשה הזו מסתכלת אותך ממש אבל אל תאמיני לה, אולי כן יתגעגעו אליך

אוף, אני מבינה כל כך.

היי אנונימית,

אם הבנתי נכון, מהדברים שלך נשמע שאת מרגישה מנותקת מאנשים סביבך, כאילו קיר זכוכית מפריד בינך לבינם ,שלא מאפשרת להרגיש קרבה אמיתית ואהבה אמיתית. אני יכולה רק לתאר לעצמי כמה בודדה וחסרת חשיבות זה יכול גורם לך להרגיש. עד כדי כך שאולי נראה שכבר אין הבדל בין אם את קיימת או לא.
ואולי זה שבחרת לכתוב פה , זה הנסיון של החלק שבך שעוד לא רוצה להיעלם , שרוצה לנפץ את הזכוכית הזו, לגייס עזרה.
אני מתנדבת בסה"ר (סיוע והקשבה וברשת) וחשבתי להזמין אותך אלינו לצ'אט, את מוזמנת להגיע ולשתף אותנו במה שתרצי, ניהיה שם עבורך כל ערב בין תשע לחצות כדי להקשיב ולתמוך ואולי יחד למצוא דרכים להתמודד עם המצוקה שלך.

נחכה לך,
מתנדבת סהר
http://www.sahar.org.il