מתי תחושת הריקנות הזאת מפסיקה?

תדברי עם מישהו
אם את רוצה אני כאן

כל כך אני בתקופה האחרונה, הגוף מוצף באי נוחות כללית ואין מוטיבציה לזוז > כל הגוף שלך מלא בחולשה.
אני מאמינה שזו תקופה מסוימת שתעבור עם הזמן.
לדוגמה > שאני עוסקת בתחביבים שלי אני מרגישה יותר טוב עם עצמי, ככה שזה גם תלוי בעצמך ובמעשים שלך בתקופה הזו.

קוראים לזה דיכאון );

שואל השאלה:
הבעיה שזה כבר שנים ככה, אני מאובחנת עם חרדה חברתית ודיכאון. ניסיתי מלא טיפולים ושום דבר לא עוזר, אני מיואשת כבר.

היי אנונימית יקרה,

אם אני מצליחה להבין אותך נכון, זה נדמה שאת מתמודדת כבר הרבה מאוד זמן עם דיכאון שיוצר כמו מן בור שחור שמרוקן מכוחות, מתקווה וממשמעות... ואני מבינה שחלק מהותי מהמצוקה קשור להתמודדות מול הבור הזה לבד, באופן שרק מוסיף לתחושת הריקנות... ויש רגעים בהתמודדות הזו בהם נדמה לך שהמוות הוא הפיתרון היחיד שנשאר...
ולצד זאת, ואולי בכוחות אחרונים, את בוחרת לשתף במצוקה, בוחרת לחפש עזרה, בצעד שאני משערת, הצריך לגייס הרבה אומץ, כוחות ואמונה, שכאן תוכלי למצוא תמיכה. ואולי זה התאפשר, כי למרות הכל יש בתוכך קול שעוד לא התייאש לחלוטין, שעוד נאחז בחיים, ומנסה לשמור ולהגן עלייך מפני צעד ממנו אין דרך חזרה. והקול הזה, גם אם כרגע מרגיש חלש - נשמע ומשמעותי!
וזו באמת נשמעת התמודדות שלא כדאי להיות בה לבד. אני דואגת לך, ורוצה להזמין אותך לבוא לדבר איתנו באתר סה"ר (סיוע והקשבה ברשת). יש לנו צ'אט אישי ואנונימי לחלוטין, דרכו אפשר להתכתב עם אחד מאיתנו המתנדבים. נשמח ממש להיות איתך ועבורך בהתמודדות הזו - להקשיב, להבין יותר לעומק, לתמוך ולנסות ביחד לחשוב על דרכים להקל ולעזור. אם תרצי, מחכים לך כבר הערב, או כל ערב אחר (חוץ משישי) בין תשע לחצות, באתר: https://sahar.org.il.

שלך מכל הלב,
מתנדבת סה"ר