מה אתם חושבים עליי? מרחמים עליי נכון?

לנסות להבין את שורש הבעיה, למה זה קורה, מה גורם לזה ולנסות לתקן

את צודקת, להגיד לנסות להכיר חברים זה לא מועיל בשלב הזה.
קודם כל, את צריכה לאהוב ולקבל את עצמך, ואולי זה נשמע הכי קלישאתי אבל זה כל כך נכון. למדתי את זה על עצמי. את לא תאהבי את עצמך זה יבוא גם מהסביבה, תעבדי על עצמך וזה כבר יבוא לבד אני מבטיחה לך. אפס רחמים עצמיים, הכל טוב, את עוד סופר צעירה ואין דבר כזה מאוחר מידי.
גם אני בת 19 ואף פעם לא היה לי חבר, יותר מזה אני כנראה בי ואבא שלי בכלל הומופוב ועם אמא שלי אני לא מדברת שנים. לכולנו יש צרות, במקום לשבת ולהגיד כמה רע תקומי ותאהבי את עצמך על מה שטוב ומה שרע. את לא מבינה כמה זה מתחיל בך.
אחרי שתפסיקי לרחם על עצמך ותתחילי לאהוב, השלב של להכיר חברים יהפוך לרלוונטי- וגם הוא כבר יבוא בכל כך טבעיות שאת לא תרגישי בכלל. מבטיחה לך

אולי תנסי ללכת לפסיכולוג?
פסיכולוג לא קוסם שפותר בעיות אבל הוא מכוון אותך להבין בעצמך מה הבעיה כדי שתוכלי לפתור אותה

שואל השאלה:
אנונימית תודה רבה לך תודה את מושלמת והרמת לי את המצב רוח אבל איך אני יתחיל לאהוב את עצמי? איך עושים את זה?
ואני אצל פסיכולוג זה רק נותן תקוהה בנתיים לא יותר מזה

שמעי אין דרך קיצור.
תתחילי בלהביו מה את לא אוהבת בעצמך, אם זה ניתן לשינוי ואם בכלל מצריך שינוי?
כל מה שניתן לשינוי (ומצריך שינוי!!!!!!) ואפשר לתקן ואת רוצה לתקן תלכי על זה, לכל השאר תניחי.
אני לא יודעת מה הם הדברים שאת לא אוהבת בעצמך אבל אני מניחה שאת רובם הכנסת לעצמך לראש. הפתרון הוא לשחרר.
אדגים על עצמי- פעם הייתי מאוד ביקורתית כלפי עצמי, מה אמרתי למה כמה איך, איך נראיתי וגם על הדבר הכי שיטחי של איך יצאתי בתמונה.
אני פשוט הבנתי שהכל שטויות, אנשים יאהבו אותך בכל מקרה ואין צורך לתת לעצמי דין וחשבון על כל דבר.

יש כלים שאת יכולה ללמוד, ספרים וכל זה, הכי חשוב לראות בעצמך תכונות טובות